• שפנפנים
ח״כ יצחק רפאל העלה לדיון כהצעה-לסדר-היום את ״בעיית הילודה״. היה מנוי וגמור עימנו לדבר על כך - כי אף אחד מבין 119 חברי-הכנסת אינו יכול להעז ולהגיד את מה שיש לנו להגיד בנושא זראבל כמעט ולא יכולנו להשיג את רשות הדיבור, כי המציע עצמו הסכים להוריד לפי שעה את הצעתו מסדר-היום. בכך היה נסתם גם פינו, לולא דרש מרדכי שטרן להעביר את הנושא לוועדה. בגללו נערכה הצבעה, אנחנו נמנענו וקיבלנו רשות לנמק את הימנעותנו מהצבעה.
לא קל היה לנסח את הדברים בסיגנון המתאים לכנסת. גם כך גרמו דברינו לרחש בלתי-פוסק ולקריאות מחאה, שלא השתקפו בפרוטוקול, המתאר את הדברים כך:
נמנענו מהצבעה מפני שיש להבדיל בבירור בין החלק האחד של הצעות חברי-הכנסת רפאל ושטרן - תמיכה במשפחות גדולות - לבין החלק השני שבהן, המשתלב במגמות מסוכנות ביותר.
תמיכה במשפחה גדולה שכבר ישנה - איש לא יתנגד לכך. כולנו דוגלים במדינת-סעד, מדינה הדואגת לשלום אזרחיה ורווחתם. להפקיר ילדים לחוסר-חינוך, להזנחה, להתנוונות יהיה זה לא רק עוול אישי, אלא גם טירוף מבחינה לאומית וחברתית.
אולם, כבוד היושבת-ראש, כולנו יודעים כי ההצעות שלפנינו משתלבות במסע דתי מחודש שמטרתו למנוע את תיכנון הילודה, להפעיל משטרה ובתי-סוהר נגד הפלות מלאכותיות, וכל זה על רקע תעמולה לאומנית המדברת על הסכנה הצפויה למדינה מהילודה הערבית...
היו"ר דכורה נצר: אתה יכול להסביר למה אתה נמנע מהצבעה, ולא לדון.
אמרי: היתה הצעה לדון בעניין זה בוועדה, והצעה שניה להוריד את העניין מסדר-היום.
נמנעתי מהצבעה, ואני רוצה להסביר מדוע.
נצל: עליך לא לדון בנושא. לא הוחלט לדון בו.
אבנרי: אני מדבר על הצעת ח״כ שטרן, שהתבססה על הצעת ח״כ רפאל.
נטלתי את רשות הדיבור, כדי להזהיר את הבית בפני מגמה המהלכת אימים ברחוב. הדיןוהחשבון של הפרופסור בקי, שאינו מסתפק בסטטיסטיקה, אלא הפך את עצמו למטיף בשער, מוסיף שמן למדורה זו.
יש להרים את הקול ולהתריע נגד הכנסת המדינה לחדר-המיטות. זוהי הספירה הפרטיות ביותר של האדם...
נצר: אני מבקשת ממך להתחשב בכבוד הבית.
אבנרי: וכי אמרתי משהו שאינו פרלמנטרי?
נצר: אתה לא יכול לומר זאת באולם הכנסת!
אמרי: אני מתקן את עצמי, גבירתי היושבת-ראש.
יש להרים את הקול ולהתריע נגד כל נסיון להכניס את המדינה לענייני ילודה.
זאת היא הספירה הפרטית ביותר של המשפחה, ורק הפרט יכול להחליט אם הוא רוצה להקים משפחה, ומה יהיה גודלה. לא זו בלבד שאסור למדינה להתערב בכך, אלא היא צריכה להבטיח חינוך מיני נאות בבתי-הספר, כדי לקדם תיכנון-ילודה הראוי לשמו.
יש להתריע נגד האיוולת שבעצם הרעיון של מדיגיות-ריבוי-ילודה. הטבע והמדע כבר הוכיחו איוולת זו.
הוכח שיש עקומה ברורה של ריבוי ילודה בשכבות הנחשלות. כאשר שכבות אלה מתבססות,