אלה הם הבוחרים של כל המפלגות - גם של המערך, גם של גח״ל, גם של רפ״י ומפ״ם,
כל אזרחי ישראל.
שפ״טוב: לא מהמפד״ל...
3נין: זה עוד לא בטוח...
לכן, כאשר אני מעלה נושא זה על סדר-יומה של הכנסת, אינני ממלא שליחות מפלגתית, ואני מקווה כי הכנסת כולה תתייחס אל נושא זה ללא שיקולים קואליציוניים או מפלגתיים.
זה נוגע לכולם. זה נוגע לעם, במובן הפשוט ביותר של המילה.
איך הגיעו רבע מיליון ישראלים אלה אל חוף ימם? הרי חוף זה הוא אחד הנכסים היקרים ביותר של ארצנו. הוא מעורר את קנאתם המוצדקת של שוכני עשרות ארצות - ובכללם מתרחצי הריביירה הצרפתית והפיורדים של נורבגיה. אף לאחד מהם אין חוף שטוף-שמש, מבורך-חולות כמו שלנו.
אבל בשביל רבע מיליון אלה היתה ההליכה אל הים נתיב יסורים.
הבה ואקח אתכם, רבותי חברי-הכנסת, לסיור מודרך, אותו סיור שערכתי אני עצמי בשבת האחרונה.
לא יכולתי להגיע לשפת-הים, כמובן, ככל אדם נורמלי בעולם.
פרוש: הלכת ברגל?
אבנרי: לא יכולתי לעלות לאוטובוס ולנסוע במהירות ובנוחיות. לכך דאגה הקנוניה הקואליציונית. ואם אני רוצה יחד עם ידידי, לשכור אוטובוס בהתאם לחוק, בא אלינו ראש העיר, השולט בחסדי עסקני-הדת, והבטיח לנו כאן אתמול להפעיל את הגורמים הממשלתיים כדי למנוע זאת. עוד נחזור בדברינו לאותו ראש-העיר ביחס לים. מכיוון שאין אוטובוס,
נאלצתי להשתמש ברכב פרטי.
סגן שר-הפנים כן-מאיר: ובימי חול אינך משתמש ברכב פרטי?
אבנרי: לא הייתי משתמש ברכב פרטי בנסיעה לים אילו היה אוטובוס, מהסיבות שעכשיו אדבר עליהן.
מביתי בתל-אביב עד לחוף הרצליה, מרחק של שבע דקות נסיעה, נסעתי ארבעים ושש דקות בדיוק. צפיפות נוראה ומעצבנת בכבישים, שבה לבד די כדי למרוט את העצבים יותר מכפי שאפשר להרגיעם ביום-מנוחה.
אין אפילו הסדר מינימלי של התנועה, למשל, על-ידי קביעת שעות של תנועה חד-סיטרית בשבת.
בבואי לחוף הרצליה חיפשתי מקום-חניה. זה ארך שלושים ושתיים דקות.
פרוש: האם זה היה אחרי הצ׳ולנט או לפני הצ׳ולנט?
אבנרי: לצערי אינני מומחה לזה, חבר-הכנסת פרוש.
זהו הצד השני של חוסר תחבורה ציבורית. אינך יכול סתם לבוא, לרדת ולהתרחץ. בחוף נבלעתי במרק-בשר המוני. אי-אפשר היה לזוז, להשתרע בנוחיות, שלא לדבר כלל