תביא שלום - שלום סופי ומוחלט. אבל זה בדיוק מה שהצד השני התקשה כל-כך לספק, מטעמים שאני מקווה להבהירם בספר זה. תחת זאת קיבלנו הצהרות שהיו נהירות למומחים המורגלים בפענוח נוסחאות פוליטיות סתומות, אבל חסרות כל תועלת בעצרת המונים בתל אביב.

לדוגמה, אני אמרתי: "רוב רובם של הישראלים, שלדעתי הם אנשים רודפי-שלום ביסודם, השתכנעו על-ידי התעמולה הרשמית הגורסת שאש"ף אינו רוצה באמת בשלום."

ערפאת: "אש"ף?"

אבנרי: "איך לשכנע אותם..."

ערפאת: "אש"ף? אתה יודע שזה לא כך י הצהרנו על הסכמתנו להצהרה המשותפת האמריקניודסובייטית מאוקטובר 1977. הצהרנו על הסכמתנו! [הצהרה זו כללה את "הזכות הלגיטימית של העם הפלסטיני" וכן "אמצעים לשמירת הבטחון בגבולות בין ישראל לבין מדינות ערב השכנות."] אתה מבין, כשאמרנו "בסדר" ליוזמה הזאת, זאת אומרת שקיבלנו אותה על כל חלקיה. אמרנו שזה בסיס טוב להסדר של שלום, להסדר צודק, לפתרון של שלום במזרח התיכון. ואתה זוכר שאני עצמי הכרזתי שהצעות פאהד הן בסיס טוב מאוד לפתרון במזרח התיכון. [הצעותיו של פאהד, מלך ערב הסעודית, שימשו לאחר זמן כבסיס לתוכנית השלום שנתקבלה בפיסגת ראשי מדינות ערב בפז שבמרוקו.] אם כן, אותתנו פעמים רבות שאנחנו מבקשים שלום. אבל צר לי לומר שהחונטה הצבאית הישראלית הזאת מתנהגת בצורה שחצנית."

אלה היו הצהרות ברורות - לדיפלומטים, לא לאנשים מן השורה. חזרתי לכך לקראת סוף שיחתנו: "מר ערפאת, אם ממשלת ישראל תקום היום ותאמר: בסדר, היתה לנו מלחמה, נלחמתם באומץ רב, אנשינו לחמו באומץ רב..."

ערפאת: "בפירוש לחמו באומץ, אנחנו יודעים זאת."

אבנרי: "... בואו נכרות עכשיו שלום, המבוסס על כבוד הדדי לאנשים שנלחמו, לכם תהיה מדינה פלסטינית, לנו תהיה מדינת ישראל, נחיה בשלום ביחד. מה היית אומר?"

ערפאת: "אתה רואה, אנחנו נתנו תשובה חיובית, אבל אף אחד לא נתן אותה לנו!"

אחד העוזרים (מחמוד לבדי, שהצטרף כעבור שנה לסיעת הסירוב הקיצונית, הפרו-סורית): הייתי בברלין ב-1970, כשעוד הייתי סטודנט, ושמעתי הרצאה של מר אבנרי על ספרו, שבו הוא הציע פדרציה של העמים השמיים, איחוד שמי."

ערפאת: "אינשאללה!"

23