ההשלמה הערבי המסורתי, הסולחה. אחר כך אירעו תקריות, נורו יריות. הציונים העריצו את השומרים היהודים שלבשו מלבושים אקזוטיים, ואילו מנהיגים ערבים מקומיים הקימו כנופיות לפשוט על כפרים יהודיים. אחרי האקדחים באו הרובים, ואחריהם המקלעים. עם הקמתה של מדינת ישראל באו טנקים ומטוסי-קרב. ואחר-כך החלו שמועות על פצצות גרעיניות וצורות אחרות של השמדה המונית.
כשהייתי בן שלוש-עשרה החלה מלחמת גרילה, שנקראה "המהומות"
בפי הממשלה הבריטית, "המרד הערבי" בפי הערבים ו"המאורעות" בפי היהודים. כעבור שלוש שנים התאמנתי באקדחים בלי כדורים, ואחר-כך נעשיתי חייל חמוש במקלע. כיום עושים שימוש בכלי-הנשק המתוחכמים ביותר שבנמצא. סכסוכי השכנים של פלסטינה הטורקית הפכו לקרב בין שני עמים תחת המנדט הבריטי. העולם הערבי כולו והפזורה היהודית כולה נגררו למלחמה ב-1948. כיום, כשאנשי מדע המדינה עוסקים במשחקי הדמיה של מלחמת העולם השלישית, הם יוצאים מתוך הנחה שהיא תיפתח בקרב על ירושלים.
אין כל ספק שאם ימשיכו הדברים להתקדם בנתיבם הנוכחי, ייערכו עוד מלחמות על הארץ הזאת ויובילו לערעור היציבות באזור כולו, אולי להתלקחות כלל-עולמית. השימוש בנשק גרעיני עלול להיעשות בלתי-נמנע, וההשלכות נוראות מכדי שנוכל להעלותן על הדעת.
האם יש פתרון לסכסוך הזה? האם אפשר להביא אותו לקיצו בטרם יביא את הקץ עלינו?
האם יכולים שני העמים האלה, הנבונים עד מאוד, העמים הדינמיים ביותר במזרח התיכון, שטעמו שניהם את טעמן המר של גלות וטרגדיה, ללמוד לחיות זה לצד זה בשלום בארץ ששניהם רואים כמולדת, שאליה קשורים שניהם בקשר בל-יינתק?
לפני שנים רבות, ערך העיתונאי הצרפתי אריק רולו מפגש בין סופר מצרי שמאלני ידוע לביני. אחרי חצות ישבנו בלה קופול, המסעדה הפאריסאית היוקרתית, והתווכחנו על פתרונות אפשריים. על מפיות הנייר שכיסו את השולחן, והיו מוכתמות במקצת אחרי הארוחה, ערכנו רשימה של פתרונות תיאורטיים. אלה היו חמישה במספר: אחד העמים מכחיד את השני, או אחד העמים משעבד את השני, או אחד העמים מגרש את השני, או שני העמים חיים ביחד במדינה אחת, או חלוקת הארץ.
אחר-כך התחלנו לנתח כל אפשרות. הסכמנו בינינו שהכחדה אינה באה בחשבון, לא רק מטעמי מוסר, אלא גם מטעמים מעשיים. במלחמה בין עמים בדורנו, תפעיל מדינה העומדת בפני חיסול נשק של השמדה המונית, והאזור כולו יהפוך לבית קברות.