במעלה להשכנת השלום. זו קראה להחזרת חלק מהפליטים לבתיהם, בעשר מיכסות שנתיות, ולעריכת תוכנית רחבת-ממדים לפיצוי וליישוב מחדש של הנותרים - משהו בדומה לתוכנית השילומים הגרמנית לפליטים היהודיים, שבשעתו מילאה תפקיד חשוב בריפוי פצעי השנאה הנוראים שחוללה השואה.
עם זאת הייתי בטוח, שלא ייתכן פתרון של קבע בלי הקמתה של מדינה לאומית, שבה יוכלו הפלסטינים לזכות בעצמאותם ולהחזיר לעצמם את כבודם. באותה עת, חלקי ארץ ישראל שלא נכללו במדינת ישראל, סופחו לירדן או הוחזקו על-ידי מצרים כשטחים כבושים. בעת אחת ההתפרצויות התקופתיות של המרד הפלסטיני המפעפע תמיד נגד המשטר הירדני בגדה המערבית, ב-29 בדצמבר 1955, קרא העולם הזה לממשלת ישראל לעשות מעשה שנשמע כמטורף: לתמוך בפלסטינים בנשק ובכסף כסיוע לתנועה המהפכנית שלהם, מה שיאפשר להם לפרוק את העול הירדני בגדה המערבית, והמצרי ברצועת עזה, ולהקים מדינה משלהם. מדיניותו של בן-גוריון, בדומה למדיניות יורשיו, היתה כמובן הפוכה בדיוק: תמיכה בהמשך קיומו של המשטר ההאשמי בירדן, וסיוע לו בדיכוי הפלסטינים.
כעבור שנתיים התקדמנו עוד בצעד. ב-2 ביוני 1957 פרסמתי בעולם הזה תוכנית מפורטת, לרבות מפות, להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, בשילוב עם הצעה להקמת קונפדרציה בין שתי המדינות, ישראל ופלסטין.
זמן-מה לפני-כן, בעקבות מלחמת סיני באוקטובר 1956 - שאנו התנגדנו לה בתוקף - הקמתי עם קבוצת ידידים שהיו שותפים לדעותי, תנועה חדשה שנקראה "הפעולה השמית". בספטמבר 1958 פירסמה הקבוצה מסמך שיום אחד, לדעתי, תיוחס לו חשיבות היסטורית. המינשר העברי היה נסיון נועז להגדיר מחדש את עיקרי היסוד של ישראל כמדינה חילונית, דמוקרטית וליברלית, מסורה לאידיאלים של שוויון והומניזם, המזדהה עם העולם השלישי ומוכנה למלא את חלקה בקונפדרציה השמית הגדולה. אחד הפרקים במסמך זה הוקדש לרעיון המדינה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, שתוקם בתמיכתה הפעילה של ישראל.
☆ ☆ ☆
לילה אחד בשלהי שנות החמישים, כמעט היתה לי תאונה. הדבר היה אחרי חצות, ואחד מחברי הסיע אותי בפולקסוואגן הקטנה שלו ברחובות פאריס הריקים כמעט מאדם. ליד האטואל כמעט פגעה בנו מכונית; למרבה המזל סטה חברי הצידה ממש ברגע האחרון.