אבל גם בסערת האירועים, למרות תשישותנו, היה ברור לנו בהחלט מה צריך להיעשות. הגיע רגע בעל חשיבות היסטורית. הזדמנות דרמטית נוצרה לנגד עינינו. מולדתו ההיסטורית של העם הפלסטיני היתה כולה בידינו. כל המחסומים שהפרידו בינינו לבין הפלסטינים הוסרו. נוכל לפנות אליהם במישרין, לשוחח עימם פנים-אל-פנים, להציע להם את הדבר היקר ביותר לכל עם עלי אדמות: מדינה לאומית משלהם.
בלב הפעלתנות ההומה, כתבתי מכתב גלוי לראש הממשלה, לוי אשכול, שעימו הייתי ביחסים ידידותיים. הוא התפרסם ביומון שלנו, דף יומי, ביום החמישי למלחמה, 9 ביוני 1967, וביתר פירוט בשבועון העולם הזה ב-14 ביוני.
אחרי שבירכתי את ראש הממשלה על הנצחון, כתבתי ב-העולם הזה:
"...עכשיו, אדוני ראש-הממשלה, חייבת כל מחשבתנו להיות נתונה להשגת שלום של קבע, שיבטיח לדורות את עצמאותה, בטחונה והתפתחותה של מדינת-ישראל. מוטל על תבונת המדינאים לקצור את הקציר שנזרע בדם החיילים.
בשם תנועת העולם הזה - כוח חדש, שיש לי הכבוד לעמוד בראשה,
אני מרשה לעצמי למסור לך בזה, לעיונך ולשיקולך, את התוכנית הבאה להשכנת שלום:
1. מישאל עם: ייערך, תוך שלושה חודשים, מישאל-עם בין תושבי רצועת-עזה והגדה הערבית. במישאל זה הם יוזמנו להכריע, בדרך דמוקראטית, על עתידם.
2. מדינה פלסטינית: המצביעים יוזמנו להצביע "הן" או "לאו" לגבי העקרון של הקמת מדינה פלסטינית חופשית ועצמאית, שתכלול את הגדה המערבית ואת עזה." (התוכנית כללה שמונה נקודות נוספות.)
"...אני מקווה, אדוני ראש-הממשלה, כי תוכנית זו תזכה בעיון מעמיק ומייד, למען לא תוחמץ שעת-הכושר ההיסטורית, שהיא אולי בלתי-חוזרת, להשתית את יחסינו עם העולם הערבי על בסיס מוסכם של דו-קיום וחיים-בצוותא.
אני מאחל לך בלב שלם כי לכתר ראש הממשלה שניצחה במלחמה תוסיף את כתר ראש הממשלה שהשיגה לישראל את השלום."
"בברכה נאמנה, אורי אבנרי."
פרקיה הבאים של התוכנית עסקו בהסדרים הפדרטיביים בין המדינה הפלסטינית לבין ישראל, במעמד ירושלים, בפיקוח או"ם על משאל-העם, בהחזרת הפליטים, בקשרים בין המדינה הפלסטינית לבין העולם הערבי