הכבושים ולאפשר להם לפתח את רעיונותיהם ולבחור את מנהיגיהם. שוב ושוב הרמתי יד בזכות ההצעות הללו, ונותרתי בבדידות מזהרת, אחד מול 119. אפילו הקומוניסטים התנגדו באותה עת בהחלטיות לרעיון המדינה הפלסטינית, ונהגו, כדרכם, לפי תכתיבי מוסקבה, שעדיין דרשה אז את החזרת הגדה המערבית למלך חוסיין - הפגנה מיוחדת במינה של מונרכיזם קומוניסטי.
משפט אחד שהושמע בלהט הוויכוח מפי אחד מחברי הכנסת נחרת בזכרוני: "אורי אבנרי והמופתי המציאו את העם הפלסטיני!" המופתי היה חאג׳ אמין אל-חוסייני, המנהיג הראשון במעלה של הפלסטינים בין שתי מלחמות העולם, מושא חביב לשנאתם של הישראלים.
מספר חברי כנסת נהגו לגשת אלי במסדרונות אחרי דיונים כאלה, ללחוץ את ידי ולומר בשקט: "הייתי מצביע בעד ההצעה שלך, אבל, אתה יודע, משמעת סיעתית..."
אירוע אחד שופך מעט אור על המצב ששרר אז. בשעת ויכוח אמרתי שכל המנהיגים הבולטים בגדה המערבית אמרו לי בשיחות פרטיות שהם תומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. אשכול, בסכמו את הדיון, הכחיש זאת בלהט. אבל כעבור שעות אחדות קרא לי יועצו לענייני השטחים, משה ששון, וביקש להיפגש אתי. לדבריו, הורה לו ראש הממשלה לבדוק את המידע שלי בפרוטרוט. הפגישה נערכה ב-19 בנובמבר 1968. בפרוטוקול שהוגש לי לאישור, כתב ששון כי מקובלת עליו הערכתי באשר לעמדותיהם של מנהיגי הגדה המערבית: הם אכן מצדדים בהקמתה של מדינה פלסטינית לאומית. ששון הוסיף וכתב:
"מבלי להתייחס לשאלה. אם רצויה מדינה פלשתינאית או לא, השאלה היא האם רוצים הערבים במדינה כזו, שלא תכלול את ירושלים. מאחר שאיננו (הכוונה לממשלת ישראל) מוכנים להחזיר ירושלים הערבית. ומאחר שאינני מכיר אף ערבי אחד המעוניין במדינה פלשתינאית ללא ירושלים, הופך הדיון על מדינה פלשתינאית לדיון ערטילאי ללא תכלית... לא אני ולא אבנרי לא יכולנו להצביע על מנהיג אחד ממנהיגי הגדה המוכנים לתמוך ברעיון המדינה הפלשתינאית ללא ירושלים. לשאלתי, הסביר לי מר אבנרי שהנוסחה שלו לגבי ירושלים הינה, בשלב זה, כללית ביודעין: ירושלים המאוחדת הינה בירת ישראל, בירת המוסדות המשותפים, ובירת המדינה הפלשתינאית".
☆ ☆ ☆