גבולותיה. בתחילה היו אלה כפריים שחזרו בלילה לאסוף משהו מיבוליהם, אולי מתוך אמונה שיוכלו לחזור לכפריהם, שמאות מהם נותרו נטושים בשטח שנקרא עתה ישראל. עד מהרה עלו דחפורים ישראליים על הכפרים הללו, עד כי לא נשאר זכר ממרביתם. ועדיין המשיכו המסתננים לעבור, להרוג פה ושם, בעיקר בחסותם של קציני מודיעין מצריים או ירדניים. עכשיו הם נקראו פדאין - המקריבים את עצמם למען מטרה קדושה - מונח המכה הדים עמוקים בהיסטוריה הערבית.

במלחמת סיני ב-1956, כשכבשה ישראל את רצועת עזה, ניסו הפלסטינים שם לארגן מלחמת גרילה. מפקד הרצועה באותה עת היה קצין ישראלי בשם מתתיהו פלד, העתיד למלא תפקיד מרכזי בסיפור הדברים האלה. שם התייצב לראשונה בפני הבעיה הפלסטינית והחליט ללמוד ערבית.

עד מהרה הוחזרה הרצועה, עם חצי-האי סיני, לשלטון מצרי, וקץ הושם לחלום על מלחמת גרילה פלסטינית שם. עבד-אל-נאצר, האיש שהביס את בריטניה, צרפת וישראל וקיבל את כל השטח בחזרה בלי לירות אף יריה אחת, הפך לאליל ההמונים הערבים, ובמיוחד הפלסטינים. כשהוקמה הרפובליקה הערבית המאוחדת של מצרים וסוריה, נראה כאילו חלום המדינה הפן-ערבית מתחיל להתגשם.

אבל הוא דעך עד מהרה. ב-28 בספטמבר 1961, הופר האיחוד בין מצרים לסוריה. הסורים נזכרו בזהותם הנפרדת וזרקו את המצרים מארצם. מפלגת הבעת׳ עלתה לשלטון, הן בסוריה והן בעירק, ומלחמת תעמולה עזה נפתחה בין שתי המדינות הללו לבין מצרים. הלאומנים הפלסטינים נואשו מהבעת׳. שקיעת החלום הפן-ערבי החזירה אותם לשאיפותיהם הלאומיות שלהם. עם נסיגת גלי הלאומנות הפן-ערבית, נותרו הפלסטינים שוב על שרטון. לכל שאר הערבים היתה זהות משלהם, היו מדינה ודרכון משלהם, ואם לא היו, עמדו לקבלם בקרוב. רק הם היו חסרים את הסממנים הללו של הקיום המודרני, שבלעדיהם אין קיום אנושי אפילו ליחידים, כפי שיודעים היהודים טוב יותר מכל עם אחר. אפילו ג׳ורג׳ חבש, אחד הראשונים שחידשו את התנועה הפלסטינית, פנה לעבר נאצר.

זה היה הרקע להתקוממותן של היחידות הפלסטיניות המסופחות לצבא הסורי, שהטביעה רושם כה עמוק בחמאמי. יחידות סוריות ופלסטיניות התקוממו נגד משטר הבעת׳ ונוצחו. הטבח שהתחולל אז בפלסטינים הטביע בהם חותם של שנאה עזה למשטר הסורי. הוא חיזק את התודעה הפלסטינית הרכה בימים, וסיפק מספר גדול של קדושים מעונים. כשהתלקח המאבק בין קהיר, דמשק ובגדד, ניסה כל אחד מהצדדים לנצל את השאלה הפלסטינית למטרותיו. עבד-אל-כרים קאסם, שעלה לשלטון

76