ממערב, או נדלו תחת הדיקטטורה הקולוניאלית של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
אש"ף מורכב מארגונים-חברים. אלה ממנים את נציגיהם למועצה הלאומית הפלסטינית. חבריהם פזורים בכל רחבי המזרח התיכון. מלבד אחדים המתגוררים בארצות המערב, כמעט איש מבין ארבעה וחצי מיליוני הפלסטינים אינו חי במדינה חופשית המעניקה לאזרחיה את זכות ההצבעה החופשית, הזכות לנהל דיון פוליטי ללא הגבלות, או את זכות ההתאגדות החופשית.
מלבד המדינה הזעירה קצרת הימים שהקים אש׳׳ף בדרום לבנון, אין שום שטח שבו יכול הארגון להפעיל סמכות פוליטית. שום מנהיג פלסטיני אינו יכול לאכוף את רצונו על הפלסטינים, כפי שעושים רודנים ערביים במדינות כה רבות, ואף אין לרשותו כוח משטרה, בתי כלא או עיתונות כבולה וצייתנית.
לפיכך, החלטות יכולות להתקבל רק מתוך קונסנזוס כזה או אחר. וזהו תהליך ארוך ומייגע. יש להבהיר את קווי המדיניות לאנשים רבים מספור בארצות רבות ושונות, תחת עיניהם של משטרים שהיחסים עימם הם יחסי איבה הדדית, תחת אפיהן של משטרות חשאיות. התהליך מגיע לשיאו במושב המועצה הלאומית, שחבריה באים מ"מחוזות בחירה" פזורים ביותר, רחוקים זה מזה הן גיאוגרפית והן פוליטית. הצד החיובי של המטבע הוא שאש"ף אכן פועל כמין דמוקרטיה, ויש סיכוי טוב שדמוקרטיה זו תשתרש בעתיד במדינה הפלסטינית, כפי שקרה בישראל. הצד השלילי הוא שקשה עד מאוד להעלות רעיונות חדשניים, לקבל החלטות חדשות, או לשנות החלטות לאחר שנתקבלו. בדומה להכנסת תיקונים בחוקה האמריקנית, זהו תהליך ממושך, ממושך מאוד.
הדבר היה קשה די והותר אילו היה אש"ף עשוי מיקשה אחת, בדומה לפת"ח. אבל המצב הפלסטיני והמציאות הערבית מציגים פיתוי עז בפני כל ממשלה ערבית להתערב בענייני אש"ף, להחדיר את סוכניה ולהקים ארגוני פדאין משלה, כדי לזכות בהשפעה על תהליך קבלת ההחלטות באש"ף למען קידום האינטרסים שלה. אחד מיעדיו המרכזיים של פת"ח היה השגת "חופש ההחלטה," יכולתו של אש"ף לקבל את החלטותיו בעצמו, בהתאם לאינטרסים הפלסטיניים ותו לא, חופשי מלחציהן ומאיומיהן של ממשלות ערב השונות, שכל אחת מהן השתמשה בפלסטינים היושבים בתחומיה כבני-ערובה.
כשהתחלתי במגעי עם חמאמי, ידעתי את העובדות האלה רק במעומעם.
אין חקר לבערות הישראלית בכל הנוגע לענייני הפלסטינים, ואפילו אני, שכבר הקדשתי שנים רבות לטיפול בשאלה הפלסטינית, ידעתי מעט מזעיר