הסכמי הביניים בין ישראל לבין מצרים וסוריה, והנסיון האמריקני להביא להסכם ביניים בין ישראל לירדן, עוררו את החשש, שחלקים מהגדה המערבית יימסרו למלך חוסיין, ובכך יושם לאל- כל פתרון פלסטיני. הדבר נמנע רק בגלל חששנותה של ממשלת רבין החדשה. גולדה מאיר הבטיחה לערוך בחירות בטרם יוחזר שעל מאדמת הגדה המערבית לערבים. כשהודיע שר החוץ יגאל אלון לראש הממשלה רבין, כי הנרי קיסינג׳ר מציע למסור את יריחו למלך חוסיין, על מנת שהירדנים יוכלו להניף את דגלם על אדמת הגדה המערבית ולהפגין בכך את צמידותה הנמשכת של הגדה המערבית לממלכה ההאשמית, השיב רבין, לפי המסופר: "אני לא אלך לבחירות בגלל יריחו!"
המציאות החדשה שחוללה מלחמת יום כיפור, הביאה את הפלסטינים השקולים לכלל הבנה, שהגיעה השעה לבקש לעצמם יעדים בני-הגשמה. סעיד חמאמי קיבל אור ירוק מערפאת לפרסום הצהרה בטיימס, המשלימה זו הפעם הראשונה עם קיומה של ישראל כעובדה של קבע במזרח התיכון ומגדירה את מטרת הפלסטינים כהקמת "מדינת פלסטין חדשה שתצטרף לקהילת העמים." יתר על כן, במאמרו השני הכיר חמאמי לא רק במדינת ישראל, אלא גם בלאומיות הישראלית: הוא כתב: "אני מאמין שהשלב הראשון לקראת זאת צריך להיות הכרה הדדית בין שני הצדדים. היהודים הישראלים והערבים הפלסטינים צריכים להכיר זה בזה כעמים, על כל הזכויות שעמים זכאים להן." פירושו של דבר, כמובן, הזכות להגדרה עצמית ולמדינה, ואלה בדיוק הזכויות שהפלסטינים תובעים עתה לעצמם, ובמשתמע, עליהם להכיר בתחולתן גם על הישראלים.
עד כמה שיקף חמאמי באותה עת את עמדת אש"ף ? אין ספק שחמאמי פעל בחסותה של ההנהגה העליונה של פת"ח, במיוחד יאסר ערפאת, חליל אל-ואזיר ("אבו ג׳יהאד") ומחמוד עבאס ("אבו מאזן"). זה האחרון - דמות מרכזית ביותר בפת"ח ובאש"ף, אם כי אלמונית יחסית בחו"ל - נועד לפקח על חמאמי במישרין.
חמאמי לא היה יכול לפרסם את הצהרותיו ולהישאר נציג רשמי של אש"ף בלונדון אילולא נהנה מתמיכתו המלאה של ערפאת. אבל אין זאת אומרת שההנהגה הפלסטינית באותה עת היתה מוכנה להתייצב רשמית ובאורח חד-משמעי מאחורי הצהרותיו. בדומה לסרטאווי אחריו, חמאמי היה חלוץ הצועד בראש, זוכה בתמיכת הממונים עליו אבל גם נוקט צעדים ביוזמתו הוא. היה צורך בעמל רב כדי להפוך את הרעיונות הללו לקונסנזוס הזוכה בתמיכת התנועה כולה, או לפחות רוב גדול בה. הגוש העיקרי עוד נשרך מאחור, והיה צורך לדרבנו קדימה.
ביוני 1974 התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בקהיר ואימצה