אולם זמן קצר לפני חתימת ההסכם, ויתר סדאת בנקודה זו, ובנוסח הסופי לא היה כל זכר לעניין הפלסטיני. ערפאת הרגיש את עצמו מרומה ונבגד. התקפותיו הזועמות על ההסכם נבעו מהרגשה זו של בגידה, לא פחות מכפי שנבעו מן ההסכם עצמו. אולם חמאמי האמין כי בסופו של דבר עתידה הברית בין מצרים לאש"ף להתחדש, ואילו ההתקרבות הזמנית בין אש"ף לסוריה תיעלם בפני האיבה הבסיסית השוררת בין השניים. הסיפור היה עתיד לחזור על עצמו בעת יוזמת השלום ההיסטורית של סדאת.
☆ ☆ ☆
פעם שאלתי אותו: "מה דעתך לחזור הביתה?"
"על מה אתה מדבר?" שאל חמאמי בתמיהה.
"על יפו, כמובן. האם תבוא אם אקבל את רשותו של רבין להזמין אותך בחשאי?"
"כמובן שאבוא!" קרא. "אני רוצה לראות שוב את ביתי!" למחרת בבוקר טסתי בחזרה. החלטתי לבקש פגישה מיידית עם יצחק רבין.