ביום שאני עומד לעזוב את לונדון, אנחנו נוסעים במונית ביחד. אני מוריד אותו ליד משרדו במייקר.
זהו יום לונדוני טיפוסי, גשם דק, אפרורית, קור. "אתה חוזר הביתה, אני נשאר באן," הוא אומר.
זהו משפט פשוט, עובדתי. אבל בקולו אני שומע את קובלנתו מלאת הערגה, הגעגועים, של הפליט.