"לא," אמר יצחק רבין. "אין לי שום כוונה להיפגש עם יאסר ערפאת!" הוא ישב מאחורי שולחן הכתיבה הגדול בלשכת ראש הממשלה בירושלים, בניין חדש, מרובע ומכוער למדי, לא רחוק מהכנסת. השולחן היה חשוף לגמרי. לא היה עליו שום חפץ, שום פיסת נייר, אפילו לא יומן משרדי או עט.
"דרך אגב," הוסיף, "אתה לא הראשון שהצעת לי להיפגש איתו. מספר אישים בינלאומיים פנו אלי באותה הצעה עצמה."
☆ ☆ ☆
ימים אחדים אחרי שובי מלונדון, כתבתי לראש הממשלה וביקשתי להיפגש איתו.
במכתבי, שנשא את תאריך 19 באוקטובר 1975 ואת הסימון "סודי", כתבתי:
בביקורי בלונדון השבוע קיימתי שיחות ארוכות עם מר סעיד חמאמי, הנציג הרשמי של אש"ף בלונדון, ואחת הדמויות המרכזיות בהנהגה הפוליטית של האירגון.
חמאמי פרסם בראשית השנה, אחרי שיחה קודמת שלי עימו, גילוי-דעת מפורט, בו הציע הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, הכרה הדדית, משא-ומתן והפסקת הטרור.
הוא סיפר לי על התפתחות העניין מאז, על רחשי-הלב בצמרת אש"ף ואירגון פת׳׳ח, וכו׳.
על פי בקשתו, התקיימו פגישותינו תוך הסכמה לאי-פירסומן.
אף שידועה לי עמדתך השלילית הקיצונית לרעיון המדינה הפלסטינית