כל מה שאפשר, במקום לשלם עמלה פוליטית ענקית לאמריקאים מחר, על הסדרת עיסקה בין הפלסטינים לישראל?"
היתה לי הרגשה - זו היתה רק הרגשה - שזה היה הטיעון היחיד שקלע אל המטרה. רבין היה פרו-אמריקאי יותר מכל פוליטיקאי ישראלי אחר. הוא גילה ספקנות עמוקה, יותר משאר עמיתיו, כלפי האפשרות של שלום אמיתי. משום כך היה משוכנע שבטחון ישראל, אולי למשך הדורות הבאים, תלוי לחלוטין בארצות הברית. הוא האמין שכל הצלחה אמריקנית תהיה אוטומטית נצחון ישראלי, וכל כשלון אמריקני יהיה אוטומטית מפלה לישראל.
☆ ☆ ☆
גישתו של רבין כלפי הפלסטינים היתה אופיינית לגישת רוב רובם של הישראלים, מכל צדי המפה הפוליטית.
אפשר להסביר זאת בדרכים רבות.
כבר תיארתי את שיחתי עם לוי אשכול מיד אחרי מלחמת ששת הימים. גישתו, כך נראה לי, היתה פרגמטית. אם עליך לשאת ולתת על הגדה המערבית או על עזה, נסה להציע מעט ככל האפשר ולקבל הרבה ככל שתוכל, קנה בזול ומכור ביוקר, הגישה המסחרית המסורתית. מנקודת השקפה זו, המלך חוסיין היה השותף האידיאלי למסחר. בעיני המלך חוסיין, הגדה המערבית היתה רק חלק מממלכתו. הוא יכול לוותר על מעט ממנה כדי לקבל בחזרה את השאר. וחשוב עוד יותר, בירת הממלכה היא עמאן, ולכן הוא יכול לוותר על ירושלים, מה שנראה בשעתו כוויתור החשוב ביותר שישראל רוצה.
כמובן, היתה זו תפיסה שגויה מעיקרה. לא זו בלבד שמצבו של המלך חוסיין לא איפשר לו לוותר על שום דבר, מכיוון שהיה כה חשוף להאשמות מצד הלאומנים הערביים, היתה לו גם מחויבות עמוקה לירושלים. בית האשם מתייחס על משפחת הנביא. חוסיין רואה את עצמו כצאצא ישיר של מוחמד, ואין זה מתקבל על הדעת שהוא יהיה מוכן לוותר על אחד משלושת המקומות הקדושים ביותר לאיסלם - מקדש אל-אקצה על הר הבית בירושלים העתיקה.
מספרים שלפני פגישתו עם יגאל אלון בפעם הראשונה אחרי מלחמת ששת הימים, ביקש חוסיין את תמיכתו של גמאל עבד-אל-נאצר. המנהיג המצרי אמר לו, לפי המסופר: "לך והיפגש איתם, אבל זכור שאם תוותר על ירושלים, ההיסטוריה הערבית לא תסלח לך לעולם."
באותה פגישה עם אלון, ממשיך.הסיפור, אמר לו חוסיין: "אני יכול