אש"ף. כעבור שנה וחצי, כתוצאה מחשיבה שיטתית, הגיע לכלל מסקנה שיש להכיר באש"ף כנציג הלגיטימי היחיד של הפלסטינים, ושישראל חייבת לשנות את מדיניות החוץ שלה לאי-הזדהות.
ביחד עם מתי בא דוד שחם, לשעבר עורך הירחון של מפלגת העבודה, שרב עם גולדה מאיר כמעט על כל היבט והיבט של מדיניותה ועזב את המפלגה. שחם נעשה פעיל בגיוס תמיכה למועצה. הוא הביא עמו שתי דמויות חשובות, אליהו אלישר ואריה אליאב. לימים התאכזב שחם מהמועצה והקדיש את מרצו ל-New Outlook כתב-עת באנגלית המוקדש לענייני המזרח התיכון, שהיה מקורב למערך.
אלישר היה הנשיא לשעבר של הפדרציה הספרדית העולמית, גוף ייצוגי של כל הקהילות הספרדיות. הוא היה אחד הוותיקים שעסקו בפלסטינים כל ימי חייהם, פקיד לשעבר בממשלת המנדט ואישיות מכובדת בחוגים רחבים. כשהצטרף למועצה ונעשה נשיא הכבוד שלה, הוסיף רבות ל"מכובדות" שלה. בארץ שבה התמיכה בפתרון ישראלי-פלסטיני מזוהה אוטומטית עם שמאלנות קיצונית - מטעמים שקשה להסבירם או אף להבינם - סייעה תדמיתו הליברלית, הימנית המתונה, להשיג איזון כלשהו. הוא היה תומך נמרץ במועצה עד יום מותו.
אריה אליאב, הקרוי לובה בפי כל, בא מכיוון שונה בתכלית. הוא היה עוזרו של לוי אשכול במשך שנים רבות, וקנה את שמו כמארגן תוכניות פיתוח, במיוחד בחבל לכיש. הוא נעשה סגן-שר והמזכיר הכללי של מפלגת העבודה, אבל עד מהרה נתגלעה מחלוקת בינו לבין גולדה מאיר, כשנעשתה ראש המפלגה והממשלה. הוא אדם רגיש ביותר, נתון יותר למצבי רוח מאשר להגיון צונן, מורה יותר מאשר פוליטיקאי, והוא חדור בפאתוס של הציונות הסוציאליסטית המקורית. במובן ידוע, הוא ההפך הגמור של מתי פלד.
מאז מלחמת ששת הימים, נע לובה בהתמדה לעבר פתרון ישראלי-פלסטיני. בכנסת, הוא היה אחד מאותם חברים שנהגו לעודד ולברך אותי בארבע עיניים כשהגשתי הצעות החלטה בזכות מדינה פלסטינית, אם כי לא הצביע בעדן ולא תמך בהן בגלוי. הוא כתב ספר שהציג את האתיקה של פתרון כזה, ובו ניסה להוכיח כי הפתרון, לא זו בלבד שהוא עולה בקנה אחד עם הציונות הקלסית, אלא שהוא מהווה בעצם את הגשמתם של הרעיונות הציוניים הבסיסיים. כשלא עלה בידו לשכנע בכך את מפלגת העבודה, פרש ממנה בשאט-נפש ב-1975. עוד הצטרפו למועצה ד"ר יעקב ארנון, כלכלן יליד הולנד שהיה בעבר המנהל הכללי של משרד האוצר, אחרי ששירת במסווה של נוצרי את המשטר הקוויזלינגי ההולנדי בעת הכיבוש הנאצי של מולדתו. מאיר פעיל, אלוף-משנה לשעבר והחבר היחיד