לפני שאמשיך הלאה, הייתי רוצה לכלול בסיפור הדברים האלה קטעים אחדים משיחה טלפונית שהיתה לי עם חמאמי באותה תקופה, להמחיש את הסגנון והרוח של יחסינו. הקלטתי כמה משיחותי המרובות איתו - כמובן, בידיעתו המלאה - כל אימת שחשבתי כי עתידים להיאמר דברים או להימסר מסרים שאצטרך לצטט אותם מלה במלה.
לדוגמה, שיחה שנערכה ב-7 בדצמבר 1975, שלושה ימים לפני הכנס המייסד של המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני:
שלום, ערב טוב, מסא אל-חיר. מדבר אורי, מה שלומך?
איך העניינים ?
העניינים מתקדמים, אני חושב. אנחנו עומדים לערוך את האסיפה הגדולה ההיא ביום רביעי, וייתכן שהיא תהיה הצלחה גדולה. איך היה הכינוס הראשון?
לא, לא היה כינוס ראשון. הכינוס הראשון יהיה ביום רביעי.
איך היתה מסיבת העיתונאים ?
אה, מסיבת העיתונאים. שלחתי לך את התגזירים. כפי שתראה, היא קיבלה כיסוי רחב, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות הישראלית. שלחתי לך תגזירי עיתונים בעזרת מייקל [אדמס, שפעל בשלב זה כמעין תא דואר], עכשיו הכל תלוי בשאלה כמה מוצלח יהיה הכינוס ביום רביעי.
כן.
ואם תוכלו לעשות איזו מחווה כלפיה, זה יועיל מאוד.
בסדר, מה עוד חדש?
אתה יודע שהממשלה החליטה לא להשתתף בשום משא-ומתן [עם אש"ף] וכן הלאה, כך שאין שום חדש מבחינה זו. אבל אני חושב שמה שאנחנו אומרים זוכה בהמון תשומת-לב. מה שאנחנו אומרים על האפשרות של הכרה דה פאקטו [של ישראל על-ידי אש"ף] דווח בהרחבה. ואני חושב שהגיעה השעה להראות משהו [שיוכיח] שיש לכל זה כיסוי. שאלתי את עצמי אם תוכל אולי לשלוח מברק או משהו כזה שנוכל להראות בכינוס ולתת לאנשים את ההרגשה שיש הכרה הדדית או משהו כזה.
טוב, אולי זה רעיון, אבל אני לא יכול לעשות את זה.
אתה לא יכול לעשות את זה?
לא.
יש משהו אחר שאתה חושב שתוכל לעשות?
לא, זה העניין. נצטרך לראות איך העניינים יתפתחו. הכינוס ביום רביעי?
יום רביעי בערב, כן.
בוא נראה איך יצא הכינוס הזה.