במגעים רשמיים עם המועצה שלנו. חמאמי ציפה, כמובן, לעמוד בראש המגעים הללו.
☆ ☆ ☆
ב- 21 באפריל 1976, אחרי שחזרתי הביתה מלונדון, שלחתי לראש הממשלה מכתב ארוך ובו דיווחתי לו (או ליתר דיוק, סיפרתי לו, משום שהוא התנגד לקבלת דיווחים בנושא זה) על שיחותי עם חמאמי וכן עם קנצלר אוסטריה, ברונו קרייסקי, שעימו התראיתי בווינה בדרכי חזרה. נפגשתי עם קרייסקי פעמיים לפני-כן, תחילה לראיון שנמשך ארבע שעות ואחר-כך לשיחה פרטית, ביום שנפגש עימו אנואר סדאת במשרדו. נפוצו שמועות בווינה כאילו נפגשתי עם סדאת במשרדו של קרייסקי, אבל לא היתה בהן אמת.
הקטע במכתבי שעסק בשיחות עם חמאמי כלל את הדברים הבאים:
במהלך שתי שיחות ממושכות ב-31.3 וב-4.4, מסר לי את ההערכה הבאה של המצב: כרגע מתנהלת התקפה אמריקאית-סורית-ירדנית-ישראלית מאוחדת על אש"ף. זהו הנסיון האחרון לחסל את אש"ף. הוא לא יצליח, הן בשל יחסי-הכוחות בשטח, הן בשל מערכת היחסים הבין-ערביים.
אחרי כישלון מאמץ אחרון זה, ואחרי הבחירות בארה"ב, תפתח ארצות-הברית דף חדש ותשאף לברית עם אש"ף. אש"ף תיענה לכך, יאסר ערפאת מוכן להקמת מדינה בגדה וברצועה, בתמיכת האמריקאים.
ההתקרבות הנוכחית בין ערפאת וחבש היא לצורכי התגוננות מול סוריה,
אולם יש בה גם נסיון של חבש לנטוש את עמדותיו הקיצוניות, ולהתקרב יותר אל עמדות המרכז באש"ף (קרי: פת"ח).
הערכתו של חמאמי: אם תקום מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, תידרשנה חמש שנים לייצוב המצב בה. אחרי 25 שנה תקום פדרציה בין ישראל, פלסטין ועבר-הירדן. לדבריו, אין שמץ של ספק כי ערפאת עצמו תומך בפיתרון זה תמיכה מוחלטת.
אם היתה בי איזו תקווה שהדברים הללו ירתיעו את רבין מלקחת חלק פעיל בטרגדיה של לבנון נגד הפלסטינים, התבדיתי עד מהרה. השלב הבא במגעינו עם אש"ף התנהל תחת ענן של התערבות ישראלית הולכת ומסלימה במלחמת האזרחים בלבנון, שנועדה להרוס את עצם קיומו של אש"ף.
בעודי כותב את הדברים האלה, כבר נעו הסורים לתוך לבנון. הם החליטו על כך אחרי שהזמינה אותם ההנהגה המארונית להתערב, ואחרי