אירוע מיוחד במינו, דו-שיח ממשי, אמיתי ופומבי בין בעלי תפקידים רשמיים באש"ף לבין משלחת ישראלית ציונית, שהיה ראשון מסוגו, ולמשך זמן רב, יחיד מסוגו. במשך יומיים רצופים ישבו יחדיו פלסטינים, ערבים אחרים, ישראלים ואירופים מארצות רבות, וכן מספר אמריקאים - נשאו הרצאות, התווכחו זה עם זה ודנו בבעיות הממשיות הכרוכות בחתירה לשלום בין ישראל והפלסטינים.
הן סעיד חמאמי והן עיצאם סרטאווי היו בנוכחים, ביחד עם עוד כמה נציגי אש"ף. מהצד הישראלי השתתפנו מתי פלד ואני, וכמה אחרים. מהגדה המערבית באו כרים חלאף, ראש עיריית רמאללה, וד"ר נאפז נזאל מאוניברסיטת ביר זית. מוחמד סיד אחמד, הסופר המצרי השמאלני המבריק, הגיע מקהיר. עשרות משתתפים אחרים באו מארצות אחרות ומבריטניה עצמה.
היה זה ויכוח ממשי, וכולנו ביקשנו את רשות הדיבור פעמים רבות. פלסטינים וישראלים שוחחו זה עם זה בגלוי, הסכימו ונחלקו בדיעותיהם. בין הישיבות ובלילות בילינו שעות רבות עם סרטאווי. אבל מלכתחילה, נראה לי כי חמאמי שומר על ריחוק. פגישותיו הגלויות איתי במסדרונות ובארוחות היו הרבה יותר מרוסנות מכפי שהיו בעבר.
זה התמיה אותי. רק ביום האחרון קרא לי חמאמי לצאת מהאולם, משך אותי לחדר ריק מאחורי הבאר, ושם שוחחנו מלב אל לב. הוא נראה מדוכדך קשות. שם סיפר לי כי היתה זו שגיאה מצידו לתאר בפני הממונים עליו בביירות את פגישתנו כמפגש בין חברים, שהיה עלינו לעמוד בתוקף על כך שזהו מפגש בין אויבים.
בעודנו משוחחים, נערכה הפגנה של סטודנטים ערבים לפני המלון שבו נערך הסמינר. אלה הניפו כרזות שגינו את הסמינר כמעשה בגידה במטרה הפלסטינית, והוקיעו את חמאמי במיוחד כבוגד. בין המפגינים היה אורי דייויס, האיש שמגעיו עם חמאמי כה הרגיזו את סרטאווי.
היה ברור שחמאמי נתון בלחצים כבדים. במבט לאחור, אני מניח שפלסטינים קיצונים איימו על חייו, והוא חשב שהרחיק לכת יותר מדי בחשיפת עצמו כחלוץ הדו-שיח הישראלי-פלסטיני.
יש בכך כדי להסביר הרבה מהדברים שהשמיע מעל הדוכן בסמינר. במקום להתרכז בהווה ובשנים הקרובות, דיבר חמאמי על חזונו לעתיד הרחוק יותר. היתה זו, כפי שכינה סרטאווי לימים את דרך החשיבה הזאת, בריחה לעתיד.
למעשה, פירוש הדבר היה שבמקום לדבר על הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, רעיון שהיו לו סיכויים להתקבל על דעת הקהל הישראלית, דיבר חמאמי על מדינה דמוקרטית חילונית אחידה - רעיון המפחיד את