הישראלים עד מוות, משום שהוא נראה להם כחיסול מדינת ישראל ואולי גם חיסול הישראלים. חמאמי היה מודע לכך היטב, אחרי שיחות כה רבות. כשהרחיק את עצמו קדימה, הוא צעד למעשה לאחור.
ואף-על-פי-כן היה הצביון ששיווה לחזונו יפה להפליא. אצטט כאן מספר קטעים מהרצאתו:
אין זו כוונתי לספר שוב את סיפור עוולות העבר, או להתרכז בהשלכותיהן על ההווה. תחת זאת אני מבקש להזמינכם להצטרף אלי למסע אל העתיד - עתיד מאושר יותר ומלא תקוות, שבו ננטשו האיבה והסכסוך ושני העמים, הערבים הפלסטינים והיהודים הישראלים, הטוענים שניהם לבעלות על פלסטין, החלו במשימה שיטיל עליהם גורלם הנשגב, במוקדם או במאוחר; והמשימה היא ללמוד לחיות ביחד כשותפים שווים, שותפים לאותה הארץ הרוחשים כבוד זה לזכויותיו של זה.
... הזמן שאני חושב עליו נמצא עשר או עשרים שנה לפנינו - אולי עוד יותר מזה. במשך הזמן הזה, אני מניח שהמאורעות עברו דרך מספר שלבים. תחילה, אחרי מכשלות ואכזבות לרוב, הושג לבסוף הסכם שלום בז׳נבה הכולל את הקמתה של מדינה פלסטינית. אחר-כך חולף זמן ממושך שבו שתי המדינות, הישראלית והפלסטינית, מתקיימות עצמאית זו בצד זו.
בהדרגה לומדים שני העמים לבטוח זה בוה ומפתחים יחסים תרבותיים ואחרים. כמו כן, במישור הפוליטי, נפתח דו-שיח, הססני בתחילה, אך הולך וצובר בטחון בעצמו בחלוף הזמן, בין פלסטינים בכירים לבין ישראלים ליברליים, לא-ציוניים.
... בוודאי ארחיק לכת יותר מרוב חברי הפלסטינים בשלב זה אם אנסה לשלב בחזון "המדינה בשותפות" את רצונם הגלוי של תושביה היהודים הנוכחיים של ישראל לשמור על זהות לאומית ייחודית משל עצמם. אני מאמין שבבוא הזמן, אנו חייבים להכיר בתביעתם של אותם יהודים שביתם הוא עתה בישראל, לשמור על זהות לאומית נפרדת, ולנסות לחיות עם התביעה הזאת - בעודנו ממשיכים, בצדק גמור, לדחות את הטענה הציונית הנלעגת כי כל היהודים בכל רחבי העולם מהווים אומה נפרדת שמרכזה בישראל, בהתעלמות מוחלטת מאזרחותם ומלאומיותם הנוכחיות. כצעד ראשון לקראת מדינה בשותפות, אני מאמין שהן הישראלים והן הפלסטינים יצטרכו, במוקדם או במאוחר, להכיר זה בתביעותיו של זה לקיום לאומי.
אינני בטוח מהי הדרך הטובה ביותר לתאר, במונחים משפטיים וחוקתיים, את טיבה של המדינה בשותפות שאליה אני מזמין אתכם לביקור עמי במסענו זה אל חיק העתיד. יש לה אחדים ממאפייניה של פדרציה, מעין קון-דומיניון. אבל למען האמת, היא יחידה במינה - ובדין שכזו תהיה, כדי להתאים לנסיבותיו המיוחדות של המקרה. היא נושאת את השם