חבר בכיר בממסד הישראלי. סרטאווי היה מפקד פדאין, וכל שלושת הפלסטינים היו כמובן קצינים באש"ף.
לימים נהג סרטאווי לספר שוב ושוב על פרשיה שאירעה בפגישתו הראשונה עם פלד. הם שוחחו על שלום והגיעו להסכמה מלאה, אבל אז אמר סרטאווי: "אחרי שנגיע להסכם שלום בין ישראל והעם הפלסטיני, אנחנו צריכים לערוך מלחמה אחת אחרונה." כששאל פלד בהשתוממות מדוע, הסביר סרטאווי: "הושפלנו יותר מדי פעמים בשדה הקרב, אנחנו צריכים נצחון אחד כדי לשקם את כבודנו העצמי, אבל, " הוסיף סרטאווי, "האלוף פלד שיכנע אותי שבמקום מלחמה אנחנו צריכים לערוך משחק כדורגל."
באחת הארוחות גיליתי לסרטאווי כי קיבלתי משימה סודית מאריאל שרון, אחרי שגיליתי לו ימים ספורים לפני-כן שאני עומד להיפגש עם איש אש"ף בכיר. בעת ההיא ניסה שרון להקים מפלגה משלו, שלומציון שמה, אחרי שעזב את הליכוד שהקים בעצמו. שרון ניסה לטפח יחסים עם אגפים שונים של המפה הפוליטית, לרבות גורמים במחנה השלום. הוא חתר לנוסחה חדשה, ושאל אותי אם אוכל להסדיר לו פגישה עם יאסר ערפאת.
"על מה הוא רוצה לשוחח עם ערפאת?" שאל סרטאווי.
"נדמה לי שהוא רוצה להציע לו עיסקה: צה"ל יעזור להפיל את המלך חוסיין ולכונן את ערפאת כנשיא ירדן, שתיקרא אז פלסטין," עניתי.
סרטאווי פרץ בצחוק, וזה היה סוף העניין.
אולי היה הדבר ראוי לציון, ואולי לא, אבל במשך הארוחות והטיולים שוחחנו על נושאים רחוקים מאוד מן ההווה. אני סיפרתי לו על חלומי: לכתוב יום אחד ספר על תולדות ארצנו המשותפת, שיהיה מקובל במידה שווה על ישראלים ופלסטינים.
סיפרתי לו סיפור שיש בו כדי לשפוך אור על השלכותיו הפסיכולוגיות של הסכסוך. אשתי רחל, העוסקת בהוראה, הסבירה לתלמידיה בני השבע את פרק כ"ג בספר בראשית, שבו אברהם נושא ונותן עם עפרון החתי על רכישת מערת המכפלה בחברון כאחוזת קבר. בסיפור היפהפה הזה, מציע לו עפרון את המערה במתנה ומסרב לקחת את כספו. אברהם מסרב, ולבסוף אומר לו עפרון: "אדוני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל-כסף ביני ובינך מה-היא?" רחל הסבירה לילדים שזו היתה דרך מנומסת לשאת ולתת בענייני עסקים, שעודנה מקובלת על הבדואים בנגב.
בהפסקה שוחחה רחל עם מורה בכיתה מקבילה, שלימדה גם היא את אותו פרק. כששאלה אותה רחל כיצד הסבירה זאת לתלמידיה, ענתה המורה: "מה, אמרתי להם את האמת: שזו דוגמה טיפוסית של ערמומיות וצביעות ערבית."