ועל התועלת שיביא השלום לישראל, היתה התמונה נראית בלתי-מתקבלת על הדעת, אם לא בלתי-נסלחת, באמת ובתמים.
כעבור זמן לא רב התפזרנו. אנחנו חזרנו הביתה, הפלסטינים יצאו לארצות הברית. אחד ממארחינו לקח את ג׳ירייס ואותי לפאריס. במשך הנסיעה השמיע סברי באוזני ניתוח מפורט ומאיר-עיניים של מצב העניינים בלבנון, תוך תיאור הכוחות והמנהיגים השונים, וסיפר לי על מאורעות רבים שהתרחשו במהלך מלחמת האזרחים. היה זה אחד השיעורים הטובים ביותר שקיבלתי בימי חיי, והשתמשתי בו כשניתחתי את המתרחש בלבנון בעיתוני בשבועות ובחודשים הבאים. הקוראים, שאולי התפלאו על הדיוק בכתבותינו על לבנון - שהיו מנוגדות בתכלית לניתוחים הרשמיים, אך נתגלו כאמיתיות לחלוטין - אולי שאלו את עצמם מניין אנו שואבים את המידע שבידינו. לא יכולתי לגלות להם שקיבלנו אותו במישרין מפי אחד מאנשי המחקר הבכירים של אש"ף, שהגיע זה-עתה מביירות.
בנמל התעופה של פאריס קניתי ספר, לקראו בטיסה הביתה. היה זה השוטה והמלכים מאת ידידי מארק האלטר, צייר יהודי-צרפתי יליד פולין, שהיה פעיל בשעתו בנסיונות להסדיר דו-שיח ערבי-ישראל. הוא סיפר בספר על אכזבותיו הרבות, ואף תיאר אחת מפגישותיו עמי, תוך שהוא מציין, במרירות לא מעטה, את "האופטימיות הכבירה" שלי.
במטוס לתל אביב הרגשתי אופטימיות רבה. העניינים מתקדמים. מה שהיה בלתי-אפשרי לפני שנים ספורות, הוא אפשרי עכשיו. יצאנו לדרך.