הקטן בשורות פת"ח וחזר להנהגת אותו ארגון. מכאן ועד מותו, הוא היה חבר פת"ח מסור.
יאסר ערפאת הכיר בסגולותיו המיוחדות ושלח אותו למשימות שונות,
לא בשם אש"ף אלא בשם פת"ח, הגוף המרכזי בתנועה הלאומית הפלסטינית. בתחילה ריכז סרטאווי את מאמציו בעיקר בעניינים אפריקניים. הוא מילא תפקיד מרכזי במערכה המוצלחת ששכנעה את רוב מדינות אפריקה השחורה לנתק את יחסיהן הרשמיים עם ישראל אחרי מלחמת יום כיפור.
☆ ☆ ☆
זמן קצר אחרי ספטמבר השחור עלה סרטאווי על הדרך שהיתה עתידה להוליך אותו בסופו של דבר ליעד בלתי-צפוי. הכל התחיל באורח תמים למדי. התנועה הפלסטינית היתה בשלב ההתנערות מן האפוטרופסות של המשטרים הערביים, תוך הבלטה מחודשת של אופיה הפלסטיני המקורי. עצמאותו של תהליך "קבלת ההחלטות" הפלסטיני נעשתה חשובה יותר מתמיד, ועמה התעוררו שאלות רבות על העבר. אחת מהן היתה שאלה שהטרידה את הפלסטינים זה שנים רבות: מדוע מרשות הממשלות הערביות ליהודים המתגוררים בארצותיהן לבוא לישראל, אפילו דוחפות אותם לצאת למדינה הציונית, שם הם מרחיבים את שורותיהם של אזרחי ישראל וחייליה, החותרים להרחבת היישות הציונית על חשבון הפלסטינים. אכן, רוב ממשלות ערב, בעודן משלמות מס שפתיים לשחרור פלסטין, עשו כל מה שביכולתן כדי לשלוח את היהודים שלהן לארץ זו, והתעשרו תוך כדי כך מן הרכוש שהשאירו אלה מאחור.
שאלות אלה היו כרוכות ברעיון שאם אפשר להפוך את כיוון התהליך, יחזרו היהודים שגורשו מארצות ערב למקומות הולדתם, והדבר יחליש את המדינה הציונית. באותה עת עוד קיוו רוב הפלסטינים להתמוטטות ישראל, ולכן נראה הדבר כדרך פעולה הגיונית. הנהגת פת"ח הטילה על סרטאווי ומחמוד עבאס ("אבו מאזן") לבדוק את האפשרות הזאת.
סרטאווי, שגדל בעירק, התעניין כמובן יותר מכל בעליית יהודי עירק.
עד מהרה השתקע רובו ככולו בפרשיה העלומה ההיא.
תחילה ניסה לברר מה קרה באמת בפרעות הגדולות בבגדד, שהיו נקודת מיפנה בתולדות יהודי עירק. ב- 1941, כשכוכבה של גרמניה דרך ברמה, קם לאומן עירקי, רשיד עלי אל-כילאני, וערך הפיכה בעירק, סילק את העוצר הפרו-בריטי ואת המלך הקטין שבשמו משל הלה, דודנו של חוסיין מלך ירדן. בתגובה מהירה, פלשו לעירק כוחות הצבא הבריטי שהיו מוצבים