מאירות-עיניים. שני סוכנים ישראלים נעצרו במרכול בבגדד מיד אחרי הפיצוצים, לאחר שזיהה אותם פליט פלסטיני מעכו שעבד שם. צירוף מקרים מוזר גרם לכך שהוא הגיש פעם קפה לאחד מהשניים, שהיה בשעתו מושל צבאי בגליל. השניים נעצרו, אבל אחד מהם, מרדכי בן-פורת, שנעשה לימים שר בממשלת הליכוד, שוחרר באורח מסתורי כעבור ימים אחדים, ואילו כל שאר חברי התא נאסרו. הסוכן הישראלי השני נדון למוות, אבל גזר דינו הומתק למאסר עולם, והוא שוחרר בחשאי אחרי המהפכה העירקית. לפני שהוברח לנמל התעופה של בגדד, הובא האיש לפגישה אישית עם עבד-אל-כרים קאסם, המנהיג האחד והיחיד. הסוהר שהביא אותו לארמון הנשיאות, ואז נצטווה חר-וחלק להתנדף מן המקום, סיפר על כך לסרטאווי.
מדוע שוחרר בן-פורת לאלתר? מדוע שחרר קאסם את הסוכן השני? מדוע היה שיתוף פעולה בין ממשלת עירק לבין שלטונות ישראל, בעת שזו נקטה בפומבי קו אנטי-ישראלי קיצוני והכריזה על עצמה כנושאת הדגל של שחרור פלסטין? לעובדות האלה יכול להיות רק הסבר אחד - מזימה משותפת בין ממשלות עירק וישראל, כשהראשונה מבקשת להיפטר מיהודיה ולקחת לידיה את רכושם, והאחרונה מבקשת להציל את היהודים, בין אם רצו בכך ובין אם לאו.
סרטאווי חיבר תיק גדול על הפרשה. שוחחנו על כך פעמים רבות. כיצד לפרסם אותו? מבחינה ישראלית, היה זה חומר נפץ, משום שהיה מעורב בפרשה פוליטיקאי ישראלי בכיר ביותר, אחד מעוזריו של משה דיין, שר בממשלה. הפצרתי בו לפרסם את החומר בעולם הזה, או עדיף על זה, להרשות לי לפרסם דו"ח בחתימתו. הוא היסס, דחה את ההחלטה, המתין לרגע המתאים. בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא היה מוכן לפרסם את החומר. אין ספק שמישהו בישראל פלט אנחת רווחה גדולה כששמע כי עיצאם סרטאווי נהרג.
☆ ☆ ☆
כשהחל לבדוק את הפרשה לראשונה, גילה סרטאווי עניין בכל שאלת יציאתם של היהודים מארצות ערב אחרי מלחמת 1948. באותה עת, היתה התודעה הפלסטינית שרויה בתחילת המסע הארוך שלה. הרעיון שיהודים וערבים צריכים לחיות יחדיו במדינה משותפת בפלסטין הלך וצבר תומכים. בצד הפלסטיני, בקרב אנשים שמעולם לא ראו את ישראל מקרוב, התעוררה סקרנות. מיהם היהודים, הישראלים, הציונים, האמורים להפוך יום אחד לאזרחי המדינה האידיאלית הזאת? סרטאווי ואבו מאזן פנו