תוויות של רוצחי נשים וילדים ולהציגם כתנועה סובלנית, נאורה ושוחרת שלום.
העיתון הוסיף כי המקור המסתורי שהעביר אליו את הידיעה דיווח גם לראש הממשלה, לשר החוץ וליושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית, אבל הדו"ח נשמר בסוד.
כעבור שנים, כשדבר הדו-שיח שלנו עם סרטאווי נודע ברבים, צצו והופיעו שוב המקורות המסתוריים. הרדיו הממשלתי, קול ישראל, שידר פתאום כתבה על כך שסרטאווי היה חבר בכוח-משימה מיוחד שהקים ערפאת לניהול לוחמה פסיכולוגית נגד ישראל, וכי אנו הפכנו שלא מרצוננו לקורבנות הונאה במערכה שתכליתה האמיתית היתה לשכנע יהודים לעזוב את ישראל.
אלה היו שטויות, כמובן. כשהתחיל הדו-שיח בינינו, כבר נמצא סרטאווי הרחק מעבר לשלב זה. הפגישה במרוקו היתה אולי תמרור דרכים במסע הארוך שלו עצמו. היהודים אכן שכנעו אותו שכל מאמציו להניע את יהודי המזרח לעזוב את ישראל יעלו בתוהו.
אולי היה זה רק קנה-הקש האחרון. שום יהודי לא חזר ללוב או לעירק, למרות ההזמנות. לא הקולונל קדאפי ולא רודני עירק העקובים מדם יכולים לשמש בפרסומות חיות לגן העדן הממתין ליהודים במולדותיהם לשעבר.
כפי שסיפר לי סרטאווי עצמו כעבור זמן: "הבנתי שאין שום טעם למאמצים להעניק זכויות מלאות ליהודים, בארצות שאזרחיהן אינם נהנים בעצמם משום זכויות מעין אלה." היו אלה דברים מרים, ששיקפו את מלוא הבוז שרחשו הפלסטינים כלפי משטרי הדיכוי הרודניים בארצות ערב, המשטרים שבגדו במטרה הפלסטינית פעמים כה רבות.
☆ ☆ ☆
המשפט המעניין ביותר בכתבה העיתונאית על הפגישה במרוקו היה זה שאמר סרטאווי לנכבדים היהודים על כך שבעיני אש"ף, ישראל היא עתה עובדה קיימת. ודאי שהיתה זו נקודת מיפנה בהשקפותיו של סרטאווי עצמו, וכן בהתפתחות רעיונותיו של אש"ף. הדבר גילה שעתה התקדם אש"ף למצב שבו הכיר בעובדת קיומה של ישראל. הדבר אירע בד בבד עם פרסום מאמריו של חמאמי, תחילת הדו-שיח שלי עם חמאמי והחלטת אש"ף שקראה להקמת סמכות לאומית פלסטינית בכל חלק של פלסטין, כלומר, נכונות מכללא לחיות לצד ישראל.