הללו, שהיה בהם כה הרבה מן המשותף, ובכל זאת היו כה שונים. חמאמי, החלוץ, היה אינטלקטואל, חולם, איש המסתמך על חושיו. סרטאווי היה מפקד, לוחם, אדם המורגל בכיבוש רגשותיו.
אבן הבוחן, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, היתה היחס כלפי ישראלי חסר כל חשיבות: אורי דייויס. כשנודע לסרטאווי כי חמאמי ממשיך במגעיו עם דייויס, אחרי הקמת המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני, בערה חמתו. דייויס הטיף לפירוק מדינת ישראל, בדיוק כמו הקיצונים בחזית הסירוב הערבית. הוא היה ידוע לשימצה בישראל כאנטי-ציוני. המגעים עימו יכלו רק להרוס את עצם התשתית לדו-שיח עימנו. ערכנו היה נעוץ בכך שנחשבנו כפטריוטים ישראלים אפילו בעיני מתנגדינו. המועצה הגדירה את עצמה רשמית כגוף ציוני. היא היתה מכשיר חשוב לשכנוע הזרם הראשי בדעת הקהל הישראלית, הציוני כמובן, כי השלום עם הפלסטינים אפשרי ורצוי לעתידה של ישראל. ודאי שמגעים עם אנשים כמו דייויס יהרסו את אמינותם של מגעינו ואת עצם מטרתם.
אני העליתי את הנקודה הזאת עצמה בפני חמאמי שבועות אחדים לפני-כן. הוא לא ראה זאת כך. הוא חש כי היושר והנאמנות מחייבים אותו שלא לזנוח את אלה שעימם בא במגע קודם לכן, עם אנשים שהביעו אהדה וסולידריות עם המטרה הפלסטינית.
בעיני סרטאווי, היו אלה דברי-הבל רגשניים. היתה לו שיחה סוערת עם חמאמי, ומשלא עלה בידו לשכנע את הנציג בלונדון, הוציא סרטאווי מידיו את העניין כולו. הוא קיבל לידיו את ניהול כל המגעים איתנו.
במשך יותר משנה, בעוד מגעינו עם סרטאווי מתנהלים במלוא התנופה, ישב חמאמי מן הצד. הדבר ציער מעט את סרטאווי. בסמינר לונדון באוקטובר 1977, חרג סרטאווי מגידרו כדי לשבח את חמאמי כחלוץ הדגול של הדו-שיח הישראלי-פלסטיני. שבועיים לפני ההתנקשות בחייו של חמאמי, נפגש עימו סרטאווי בלונדון ויישב את חילוקי הדיעות ביניהם. השניים החליטו להיפגש שוב באמצע ינואר 1978, לשוחח על מצב העניינים ולקבוע מסגרת לעבודה משותפת. אבל ב-4 בינואר נהרג חמאמי.
ב-13 בינואר נערכה בלונדון עצרת זכרון לסעיד חמאמי. סרטאווי ואני נועדנו להיות הנואמים הראשיים. קיבלתי הזמנה לבבית משני חברי פרלמנט בריטיים, אנדרו פולדס ודניס וולטרס, בשם האגף הבריטי של האגודה הפרלמנטרית לשיתוף-פעולה ערבי-אירופי. כעבור ימים אחדים הגיעה שיחת טלפון נרגשת מלונדון. האם אני מוכן לשלוח מברק ולהודיע שנבצר ממני להשתתף מפאת מחלה? כפי שהתברר לי כעבור זמן, כשנודע לשגרירים הערבים בלונדון שישראלי הוזמן לעצרת, הם איימו להחרים אותה. נעתרתי והברקתי לאמור שאינני יכול להשתתף מפאת מחלה,