בסופו של דבר איבדה השאלה את כל טעמה, משום שלא היתה אפשרות להקים משרד אש"ף בבירה הפדרלית. תחת זאת הוקמה משלחת אש"ף בניו יורק, ואש"ף הצליח לזכות במעמד של משקיף ליד או"ם.
לא נותר אלא לשאול מה היה קורה אילו הצליח סרטאווי בארצות הברית. מעמדו האישי בשורות אש"ף היה עולה במידה ניכרת, הגורמים המתונים באש"ף היו מתחזקים, וכל מהלך המאורעות בשנים הבאות היה עשוי להשתנות. יש להניח שד"ר קיסינג׳ר ידע זאת והיה נחוש בהחלטתו למנוע כל התפתחות מעין זו.
מדוע? נחזור לשאלה זו בהמשך השתלשלות הדברים. אפשר שהיעד לטווח קצר היה מניעת עימות עם הקהילה היהודית ערב הבחירות בארצות הברית. ממשלת רבין, ששלטה אז בישראל, ראתה את המתינות ההולכת ומתפתחת באש"ף כסכנה למדיניותה, שחתרה למנוע הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, כפי שכבר אמר לי רבין, והיה עתיד לחזור ולומר בפגישה מיוחדת של המועצה שלנו עמו. קיסינג׳ר הבטיח רשמית לממשלת ישראל שנה לפני-כן, במהלך המשא-ומתן על הסכם הביניים בין ישראל למצרים, כי ארצות הברית לא תישא ותיתן עם אש"ף בכל דרך, אלא אם כן יתקיימו תחילה שני תנאים: אש"ף יקבל את החלטות מועצת הבטחון 242 ו-338 (המתעלמות לחלוטין מהפלסטינים), ויכיר בזכותה של ישראל להתקיים. קיסינג׳ר ידע, כמובן, כפי שידעה ממשלת ישראל, שאש"ף אינו יכול לעמוד בשני התנאים הללו בצורה זו, בטרם הובטחה לו כל תמורה מלבד דו-שיח בין אש"ף לבן אי-אלו פקידים זוטרים אמריקניים.
סבורני שיעדו של קיסינג׳ר לטווח ארוך היה למנוע הסדר שלום כולל בין ישראל לבין העולם הערבי, שהיה מפחית במידה ניכרת את תלותם של שני הצדדים בארצות הברית.
☆ ☆ ☆
בעוד כל הדברים האלה מתרחשים, ניחתה על סרטאווי עוד מהלומה.
אחד התנאים העיקריים לפגישותינו עם נציגי אש"ף היה סודיות מוחלטת. הסכמנו עם סרטאווי, כפי שהסכמתי עם חמאמי לפניו, שנורשה לדווח לכל גורם בישראל שנמצא לנכון, אם הדבר יקדם את מטרות הדו-שיח - לרבות ראש הממשלה. אכן, זו היתה אחת המטרות העיקריות למגעינו - לנסות להשפיע על מדיניותה של ישראל. אבל בישראל יש עיתונות חופשית, מה שאין כן בשום מדינה ערבית (מלבד אולי לבנון, באותה תקופה). הצד הפלסטיני לא יכול להבין כמה קשה לשמור דברים