כמוצלח, ובמרוצת השנים, לא היתה עוד שום הדלפה. המכשלה היתה שכל הפגישות הסודיות ממש הוגבלו לקבוצה מצומצמת מאוד של משתתפים ישראלים, למעשה רק מתי פלד, יעקב ארנון ואנוכי.
בינתיים היה עלינו לאחות את הקרע ולתקן את הנזק שנגרם. בסוף דצמבר נשלחתי לפאריס כדי לשוחח, בהעדרו של סרטאווי, עם עוזרו הקרוב ביותר, איש שהיה מוכר לנו בכינויו אבו פייסל; הוא השתתף בכל שיחותינו, ובמהלכן למדנו לתת בו אמון ולסמוך על שיקול דעתו.
הפגישה התקיימה בביתו של אחד החברים העשירים של קבוצת קוריאל. פתחתי אותה באמרי: "אני בא אליך במצפון שחור. אין הצדקה להדלפה הזאת. אפילו לא אנסה למצוא לה תירוצים."
זה שבר את הקרח. האווירה נעשתה לבבית, כפי שהיתה בפגישותינו הקודמות, וניגשנו לשקול את הדרכים לצמצום הנזק. ההדלפה פגעה ביוקרתו של סרטאווי בעיני הנהגת אש"ף, ובעקיפין, גם במעמדנו שלנו. היה עלינו לכונן אמון חדש.
הפלסטיני היה משוכנע לחלוטין שהמדליף היה מאיר פעיל, שהתרברב במגעינו. הבאתי אתי את כל תגזירי העיתונים מן העיתונות הישראלית שנגעו לחשיפה, ואבו פייסל ראה בהם סימנים לכך שאכן פעיל היה האיש. הוא גם סיפר לי כי הלצתו הלא-מוצלחת של פעיל מן המפגש הקודם עודנה צורבת, ודרש במפגיע שפעיל יורחק מכל המגעים הבאים ומכל מידע. אמרתי לו שזה יהיה קשה, והוא השיב קצרות: "זאת הבעיה שלך." למחרת נפגשנו שוב. נראה שבמשך הלילה התקשר אבו פייסל עם סרטאווי והביע באוזניו את אמונו בכנות כוונותינו, כי במהלך השיחה קיבלתי שיחת טלפון מסרטאווי שהבטיח לי כי הדו-שיח ימשך. אבל הוא ביקש ממני להדק את אמצעי הבטחון. "האמון הוא הכל," אמר. "אם יאבד האמון, יאבד הכל."
אבל פייסל סיפר לי שסרטאווי קיבל רשות מיוחדת לכל אחת משתי סדרות המפגשים הקודמות, ועתה הוא מנסה לקבל רשות להמשכן הרצוף. הוא היה אופטימי. הדיון העיקרי שלנו עסק ביוזמות חדשות. אפשר להעלות את הדו-שיח לרמה חדשה, אם נוכל לשכנע אישים בינלאומיים ידועים לנקוט יוזמה נועזת, לזמן דו-שיח פומבי ולהעניק לו את חסותם. העלינו ארבעה שמות: סנגור נשיא סנגל, שהיה מיודד עם סרטאווי; ראש ממשלת צרפת לשעבר פייר מנדס-פראנס, שכבר היה מעורב במידה ידועה; מנהיג רומניה ניקולאי צ׳אושסקו, שהיה ביחסים טובים הן עם ישראל והן עם הערבים; והקנצלר האוסטרי ברונו קרייסקי. התנדבתי לפנות אל קרייסקי מיד.
☆ ☆ ☆