זעומה זו לא עשתה שום רושם על איש, כי באותן בחירות קרה דבר נורא שהאפיל על כל השאר - לראשונה בתולדות ישראל, ניצח הימין השובניסטי בבחירות. מנחם בגין, נביא ארץ ישראל השלמה, האויב בנפש לשאיפות הפלסטינים, נעשה ראש הממשלה.
☆ ☆ ☆
ביוני ביקרתי בווינה. הדבר אירע באורח מבדח למדי.
אחת לשנה מוזמן לווינה אדם חשוב לשאת הרצאה במכון קרל רנר. זהו אירוע יוקרתי ביותר. המכון שייך למפלגה הסוציאליסטית, אבל הואיל והיא היתה מפלגת השלטון, היה זה למעשה אירוע ממלכתי לכל דבר, בחסותו הישירה של הקנצלר, בנוכחות השגרירים הזרים ושמנה וסלתה של החברה הווינאית. הנואם שהוזמן בשנה זו היה שלמה אבינרי, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שכיהן כמנכ"ל משרד החוץ בימי שלטונה של מפלגת העבודה שחלפו-עברו. ברגע האחרון ממש, חטא אבינרי חטא שאין לו כפרה: הוא הודיע למארחים שאין ביכולתו להשתתף.
קרייסקי התמלא חימה, ורעיון מבריק עלה על דעתו: במקום אבינרי, אישיות בעלת-שם, יזמין את אבנרי, ההפך הגמור.
רוב הנוכחים אפילו לא הרגישו בהבדל, בטרם הובהר להם כי יש שוני קל בשמו של הנואם. האירוע, שהתקיים בהופבורג, מקום מושבו של הקייזר לשעבר, היה מרשים ביותר. קרייסקי הציג אותי בפני הקהל בתשבחות זוהרות מאין כמוהן, שהביאו אותי במבוכה לא-מעטה, ואני נשאתי הרצאה שלא הוכנה מראש, ניתוח שורשיו ההיסטוריים של העימות הטרגי בין שני עמים התובעים את ארץ הקודש לעצמם: סיימתי את דברי בקריאה להשלמה ולדו-קיום ישראלי-פלסטיני.
ערב האירוע הזמין אותי קרייסקי לארוחת ערב בביתו הצנוע. סרטאווי בא מפאריס ושלושתנו, ביחד עם קרל כהנא, איש-כספים יהודי ידוע וחברו האישי של הקנצלר, אכלנו ארוחה פשוטה שהגישה אשתו. התרשמתי מן הפשטות הסובבת אותנו. היה זה בית אוסטרי טיפוסי של המעמד הבינוני, ושוטר יחיד שמר על פתחו. מעטים הם ראשי הממשלות היכולים להרשות לעצמם לחיות תחת הגנה כה זעומה, או להתענג על העדרם של הפאר וההדר.
האווירה היתה קודרת. נושא השיחה העיקרי היה כמובן מנחם בגין. כחבר אצ"ל לשעבר נהניתי תמיד מיחסים אישיים טובים עם בגין, ואף שירתתי עמו שמונה שנים בכנסת. לא היתה מתיחות אישית בינינו, והוא נהג בי לרוב בלבביות רבה. אבל לא היו בלבי אשליות באשר לעקרונותיו.