נמסר כי נציג אש"ף בבון, עבדאללה פרנג׳יה, הודיע כי בעקבות נצחונו של בגין בישראל, הושעו כל מגעי אש"ף עם ישראלים.
סרטאווי לא האמין למשמע אוזניו. הוא לא ידע מאומה על החלטה כזאת. הוא ערך כמה שיחות טלפוניות ודיווח: הידיעה אמיתית. אכן נפלה החלטה כזאת.
כך למדתי משהו על דרך פעולתו של מנגנון אש"ף. איש לא סיפר לסרטאווי על ההשעיה, שנגעה לו יותר מאשר לכל אחד אחר. כמובן מאליו, ערפאת נאלץ להסכים להחלטה, אבל לא ראה את עצמו מחויב לאכוף אותה. הנוהל הזה חזר ונשנה עוד מספר פעמים בעתיד.
עיצאם היה ממורמר ביותר, כמובן. במשך שעות ארוכות של שיחה, הלך צעיף המסתורין האופף את פעולתו הפנימית של אש"ף והתרומם לפני.
"קדומי הוא שגרם לבחירתו זו של בגין!" אמר עיצאם. אבל הוא לא האמין שקדומי התנגד ממש למגע עם ישראל או להחלטת שתי המדינות. הוא ראה את קדומי כאופורטוניסט, המבקש לעצמו פופולריות בשורות הפלסטינים, להישאר מקובל על הסובייטים והסורים ולמנוע את עלייתו של כוכב חדש במדיניות החוץ של אש"ף, כמו סרטאווי, העלול להתחרות בו.
במושב השלושה-עשר של המועצה הלאומית הפלסטינית, שנערך בקהיר במרס 1977, התקיפו אנשי הקו הנוקשה את סרטאווי וכינו אותו בוגד בעניין הפלסטיני. אבל ערפאת עצמו יצא לעזרתו. בנאום מרגש בפני המועצה, כינה ערפאת את סרטאווי "פטריוט פלסטיני גדול" והרעיף תשבחות על פעילותו למען העניין הפלסטיני, ובמיוחד על מגעיו עם הכוחות המתקדמים בישראל. הצירים, למעלה ממאתיים במספר, נענו בתשואות חמות לסרטאווי, וכמעט קמו על רגליהם לכבודו.
אבל נצחון בגין שינה את האיזון העדין של דיעות הפלסטינים בשאלה זו - השאלה השנויה ביותר במחלוקת בתנועה הפלסטינית באותה עת, ולמשך שנים רבות מאז ואילך. "יש כמה פלסטינים שמנים שיושבים על התחת בארצות המפרץ ומשחקים בגיבורים מרחוק," כפי שניסח זאת סרטאווי. "המוני העם בשטחים הכבושים רוצים פתרון. אלה הם הסובלים. אבל קולם אינו נשמע."
כתמיד, היתה לעיצאם הצעה מעשית. למה לא לאחוז את השור בקרניו ולפנות לערפאת אישית? כבר כתבתי לערפאת מכתבים גלויים שהתפרסמו בעולם הזה, ועיצאם ידע שערפאת קרא אותם - וכאמור, ערפאת אישר זאת באוזני לימים. הואיל ועיצאם עצמו לא יכול לשלוח מכתבים גלויים לממונה עליו, נפלה המשימה עלי.
אז נפתחה בינינו התייעצות מוזרה למדי. אישיות בכירה באש"ף