הכתיבה למעשה מכתב אל הממונה עליה, ועיתונאי ישראלי העלה את הדברים על הכתב כדי לפרסמם בעיתון ישראלי, מעל חתימתו של ישראלי. מן הראוי לצטט מסמך זה במלואו, משום שהוא מגלה כיצד העריך סרטאווי את המצב בתוך אש"ף בשעתו וביקש להשפיע עליו.
כתבתי את המכתב במטוס בדרכי בחזרה לישראל. הוא התפרסם בהעולם הזה ב-29 ביוני 1977. לפניכם הנוסח המלא, שהועתק בעיתונים רבים ברחבי העולם, הקרובים לעניין השלום הישראל-פלסטיני.
אדוני היו"ר,
אני משגר לך את מיכתבי בדרך פומבית זו, בגלל שתי סיבות:
• ווהי הדרך המהירה והישירה ביותר, שבה יגיעו הדברים אליך. המהירות נראית לי חשובה, מפני שדברי נוגעים להחלטות העומדות להתקבל על-ידך ועל-ידי חבריך בעצם הימים האלה.
• החלטות אלה נוגעות לכל פלסטיני, לכל ישראלי ואולי לכל אדם בעולם, ולכן מוטב שנדבר עליהן באופן פומבי.
ההתפתחות המובילה עתה למילחמה חדשה, העלולה לגרוף לתוכה את המרחב, ואולי את העולם כולו, תלוייה במיספר קטן של אנשים, וביניהם ראש ממשלת ישראל, נשיא ארצות-הברית וראשי המדינות הערביות. אתה אחד מהם.
אדוני היושב-ראש,
מיכתבי זה נועד כולו לומר לך דבר אחד:
יש בידך בשעה זו, הזדמנות יחידה-במינה להיות חלוץ השלום במרחב.
לפני שנה קיבלת החלטה אמיצה, שיכלה לפתוח דף חדש בהיסטוריה הארוכה והכאובה של שני עמינו.
החלטת ליזום מגעים רישמיים עם המועצה הישראלית למען שלום ישראלי פלסטיני, גוף פטריוטי שלא הסתיר את זהותו הציונית, הטלת על צוות מיוחד, בראשות הד"ר עיסאם סארטאווי, לקיים מגעים אלה.
ייתכן שהחלטתך זו הושפעה מתוכן השיחות הבלתי-רישמיות, שקיימתי במשך השנתיים שקדמו לכך עם נציג של אירגונך, שפעל כאישורך, ושבו ערכנו בירור יסודי של הבעיות הכרוכות במגעים רישמיים בין הכוחות הפועלים למען הסדר של שלום בקרב שני העמים היריבים.
במהלך השיחות האלה הוברר לי היטב מה רבה התעוזה הדרושה מצידך כדי לקבל החלטה כזאת.
היה דרוש אומץ-לב רוחני כדי לשים קץ למסורת רעיונית, שבה דבק העם הפלסטיני במשך ארבעה דורות, מאז ראשית ההתיישבות העיברית החדשה בארץ, ושמצאה את ביטוייה במיסמכים רישמיים, בנאומים ובמאמרים לאין