מי היו אותם "חברים"? היו אלה ידידיו הוותיקים מהמפלגה הקומוניסטית המצרית, יהודים רובם ככולם, אשר לא זו בלבד שהוגלו ממצרים אלא גם גורשו מהמפלגה, מסיבה אחת ויחידה - היותם יהודים. חבריהם לשעבר תירצו זאת בתואנה שהדבר נחוץ כדי לזכות בהשפעה בחברה המצרית.
היו החברים מהמחתרת האלג׳ירית, שלמענה סיכן קוריאל את חירותו בימי מאבק העצמאות האלג׳ירי. היו פרצופים אלמוניים שהשתייכו ללוחמי מחתרת בני ארצות שונות וגזעים שונים, גלריה של לוחמי חירות, שכולם מצאו בקוריאל ידיד חסר כל אנוכיות שהושיט תמיד יד לעזרה.
אולם קוריאל עצמו היה רק פליט חסר-נתינות, חשוד הן על האמריקאים והן על הרוסים, אדם שלא התאים לשום סיווג, לוחם חירות שתיעב טרור ("הטרור חסר-האבחנה הוא סוג של פאשיזם," אמר לי פעם). הוא היה אחד מאותם מתי-מספר שאין להם תחליף, משום שהיה יחיד ומיוחד במינו.
פרצוף אחד נעדר מן הגלריה: סרטאווי. המשטרה הצרפתית, שהיתה אחראית לבטחונו, התנגדה להשתתפותו בלוויה. סרטאווי התחנן, התרגז, אך בסופו של דבר נאלץ להיעתר לרצון שומריו. הוא שלח זר גדול בשם אש"ף, וזה הונח על הקבר ליד זר המועצה הישראלית - הפגנה אילמת של אבל על האיש שאירח את המגע הראשון בין סרטאווי לבינינו.
אחרי ההלוויה סרתי להתראות עם סרטאווי במשרדו. היה זה יום העצמאות של ישראל.
☆ ☆ ☆
דברים רבים התרחשו בחודשים הקודמים. מכתבי לערפאת לא הניב שום תוצאה דרמטית. בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר נערך הסמינר בלונדון ושימש זירה להתרועעות פומבית בין ישראלים ופלסטינים - סרטאווי, חמאמי, מתי ואני. אבל כעבור זמן קצר, בוועידה אחרת שהתקיימה בפאריס בחסות קומוניסטית, השתיקו הנציגים הערבים את לובה אליאב ומאיר פעיל, ממש סתמו את פיותיהם. לובה נעלב עד עמקי נשמתו, ובתגובה פרסם מספר דברים בוטים ביותר על פחדנותו של אש"ף והמנעותו מתגובה על צעדים ישראליים לעבר השלום.
ביקורו ההיסטורי של אנוואר סדאת בירושלים שינה את המפה. אחרי היסוס קל, יצא אש"ף במלוא כוחו נגד האירוע הזה.
סרטאווי ואחרים סיפרו לי לימים כיצד התרחש הדבר. כשנשא סדאת את נאומו המפורסם בפרלמנט המצרי, שבו הודיע על כוונתו לצאת לירושלים