מבחינות רבות. שותפים להרבה אהבות ושנאות, בעלי חוש להרפתקאות, מין גישה של "יקח השד את התוצאות," הנאה מן הדברים הטובים, סקרנות כללית. עיתונאית אמריקנית שהתיידדה עם שנינו אמרה לי פעם: "כשאני עם עיצאם אני חושבת עליך, וכשאני אתך אני חושבת על עיצאם. בעיני, אתם שתי גירסאות שונות של אותו אדם." קיבלתי זאת כמחמאה גדולה.
☆ ☆ ☆
סרטאווי קרא לנו משום שרצה לפתוח בתוכנית גדולה, במהלך מרשים, וחשב שעליו להתייעץ איתנו לפני שיציג את הרעיון לפני מנהיגיו.
המצב באש"ף התפתח בכיוון חיובי, והוא חשב שכיום אפשר לעשות דברים גדולים.
את זאת לא היה קל לראות בישראל. בעינינו, הדברים נראו הרבה יותר מסובכים.
ב-1980 התרחשו דברים אחדים. במאי התכנסה הנהגת פת"ח בדמשק, ומיד אחר-כך נפוצו כתבות בעיתונות העולמית על כך שפת"ח החליט להשמיד את ישראל. אמצעי התקשורת הישראליים נאחזו בידיעות בשמחה, כהוכחה נוספת לתמימותנו המטופשת.
לדברי סרטאווי, הסיפור היה שונה לגמרי. הגורמים הקיצוניים בתנועה הכינו הקדמה לנוסח ההחלטה, שבה נאמר כי מטרתם היא "לחסל את היישות הציונית מבחינה מדינית, כלכלית, צבאית, תרבותית ואידיאולוגית."
הקדמה זו לא הועלתה כלל לדיון, על אחת כמה וכמה לא נתקבלה. אבל הסורים, ששלטו כמובן באמצעי התקשורת בדמשק, הדליפו אותה לכתבי חוץ, ואלה הניחו כי זוהי החלטתו של המושב הסודי. היה זה שוב הסיפור הישן-נושן.
משלא פורסמו הכחשות, גבר כעסו של סרטאווי. לידיעות היתה השפעה הרסנית על אמצעי התקשורת האירופיים, שאחריהם חיזר במרץ שכזה. הוא איים לפרוש מפת"ח, ובסופו של דבר הצליח לשכנע את ערפאת שיש לעשות משהו. הוא בחר בעיתונאי אמריקני, ג׳וזף פיצ׳ט מאינטרניישנל הראלד טריביון בפאריס, והביא אותו לביירות, שם העניק לו ערפאת ראיון בלעדי שהתפרסם ב-6 באוגוסט. נאמר בו, בין השאר:
בנסיון להגן על הישגיו הפוליטים של הארגון לשחרור פלסטין ואמינותו באירופה, הכחיש היום יאסר ערפאת ידיעות דיפלומטיות ועיתונאיות שראשיתן בחודש מאי, כאילו קראה לא מזמן קבוצת הגרילה שלו