אחדים, ביניהם ערי ז׳בוטינסקי, בנו של המנהיג הלאומני הידוע, הציעו בשעתם דבר דומה מאוד.
מדינות המפרץ אינן יכולות להתקיים בלי הפלסטינים. נחוצות חמש שנים כדי להחליף אותם בתפקידיהם. הגם שזרים אחרים העובדים בערב הסעודית ובמדינות המפרץ יכולים לחזור לארצותיהם, לפלסטינים אין לאן ללכת משם. יתר על כן, ערב הסעודית חוששת מפני קרע עם הפלסטינים, משום שהדבר יגרום להקצנה בשורותיהם.
באשר לסוריה, זו מתפרנסת על המלחמה. אין לה עניין של ממש בהחזרת רמת הגולן לידיה, אם הדבר מותנה בשלום. כמדינת עימות, מגינת העולם הערבי, סוריה מקבלת חמישה מיליארד דולר בשנה מהעולם הערבי. זוהי שאלה של כסף וכבוד. השלום ימיט אסון על סוריה.
בסביבות חמש אחר הצהריים הגיעה שיחת הטלפון המיוחלת. הראיון עם המלך יתקיים למחרת היום, בשעה אחת-עשרה. זה הרגיז אותנו. אבל למחרת התברר שלא חיכינו לשווא: המלך קיבל תדריך יסודי ביותר, ונקודות רבות הובהרו. כפי שאמר לנו אחד מיועציו: "עכשיו הוא כבר יודע בדיוק את דרגתו הצבאית של מתי פלד ואת מספר החולצה של אורי אבנרי."
בינתיים היינו חופשים לעשות כרצוננו. החלטנו לראות את העיר, ובייחוד את השוק.
בדרך החוצה, צילם אותנו עיצאם במצלמת-הכיס שלו. היתה זו תמונה סודית ביותר, כשאנחנו עומדים תחת שלט הילטון רבאט. העובדה שהוא נתן לי העתק שלה כעבור ימים אחדים העידה על מידת אמונו בנו. רק כשהגיעה שעת הכושר פרסמתי את חלקה התחתון של התמונה, בלי השלט המעיד על המקום שבו צולמה. היתה זו התמונה היחידה של ארבעתנו שצולמה עד אז. אחרי שדבר פגישתנו עם המלך פורסם על-ידי המלך עצמו, פרסמתי את התמונה במלואה.
אחרי ביקור החובה במאוזוליאום המרשים של המלך מוחמד החמישי, אביו של חסן, שנחשב כידיד היהודים ומגעם, יצאנו לשוק. היתה זו חוויה שלא תאמן, שהוסיפה על אווירת החלום של ההרפתקה כולה. הנה אנחנו, שלושה ישראלים ופלסטיני אחד, מטיילים בקרב ההמון, מדברים באנגלית, ורק לפעמים, בקולות נמוכים, בעברית. אנשי הבטחון המרוקאים לא ליוו אותנו ולא עקבו אחרינו. כל אחד מאיתנו חיפש דברים אחרים: מתי היה להוט למצוא מהדורות נדירות של כתבי ספרות ושירה ערביים, אני השתוקקתי לקלטות של מוסיקה מרוקנית, ארנון חיפש מזכרות לאשתו לוס. מבין שלושתנו, הוא התקשה ביותר להאמין שאנחנו ממש כאן. "זו לא אמת, זה רק חלום," חזר ואמר. הוא הוסיף שאם לא יקנה מתנות אותנטיות, אפילו אשתו לא תאמין לו.