כי זהו מצע למלחמה, ורק של"י ומספר קבוצות אחרות חותרות בכנות לשלום. היתה זו תשובה להחלטת האינטרנציונל שהצהירה כי מפלגת העבודה היא כוח השלום היחיד בישראל, מתוך כוונה לסייע למפלגה זו במערכת הבחירות הממשמשת ובאה.
המרירות שבה סיפר לנו על כך התפוגגה במהירות בהשפעת היין המרוקני, המוסיקה המרוקנית, האוכל המרוקני. נערה קמה מאצל אחד השולחנות, שם ישבה עם בני משפחתה, והתחילה לנוע, לגמרי לבדה, על משטח הריקודים. היא חגה על הריצפה, בתנועות מעודנות מאין כמוהן, לצלילי המוסיקה המרוקנית המפתה. עקבנו אחריה במבטינו כמהופנטים, ואולי כך היינו. היתה זו חוויה מיוחדת במינה, מרתקת וכשופה. יכולנו לצפות בה כל הלילה, אבל היא חזרה והתיישבה כעבור עשרים דקות בערך, וחבלי הכישוף נותקו. לא יכולנו לנחש אם היא רקדנית מקצועית או לא; מכל מקום, ארנון, הג׳נטלמן האירופי המושלם, ניגש אליה והודה לה.
☆ ☆ ☆
נועדנו עם המלך למחרת בבוקר, ביום האחרון של שנת 1980.
נתבקשנו להיות מוכנים ליציאה בעוד מועד. כשבא בן סודה ואסף אותנו מהמלון, הבנו למה. הוד מלכותו לא התגורר ברבאט, אלא בחווה מלכותית אי-שם בדרך מרבאט לקזבלנקה.
שיירתנו הקטנה חצתה את הנוף המרוקני, ואני צפיתי בסקרנות רבה בארץ שממנה באו כה רבים מחברי וממכרי. כעבור שעה בערך הגענו לאחוזה גדולה, מוקפת חומה, והובלנו לחדר המתנה גדול. נאלצנו להמתין זמן-מה, המלך השכים זה-עתה.
ישבנו סביב שולחנות קטנים - שני היועצים המלכותיים, שלושת המוסקטרים הישראלים (כך כינינו את עצמנו בשעתו) ושלושת הפלסטינים, חאלד, עיצאם ושגריר אש"ף במרוקו, אבו מרוואן, ששמו האמיתי היה ואג׳יה חסן עלי קאסם. על הקירות התנוססו מספר יצירות אמנות מודרניסטיות ביותר. משרתים בתלבושת לבנה הגישו לנו משקה קר, מרק חרירה מרוקני עם חלב, והיוגורט המשובח ביותר שטעמתי מימי. "זה מהבהמות הפרטיות של הוד מלכותו," העיר בן סודה. "הוד מלכותו אוכל עכשיו ארוחת בוקר, והוא שלח לנו משהו ממנה." המתיחות הכבושה מצאה פורקן בשרשרת אינסופית של בדיחות - יהודיות, ישראליות, פלסטיניות, ערביות, בלתי-מוגדרות.
אני, שלא כמו מתי וארנון, לא הבאתי חליפה במזוודתי, ולכן לבשתי