עם משפחתו בדירה סמוכה, ובדרך כלל שמרו על המשרד שומרי-ראש מן הפת"ח. התעמולה הישראלית היתה מכנה את המקום מן הסתם "קן מחבלים."
ב-1 בינואר נפגשנו שוב כולנו להתוות את דרכנו בעתיד הקרוב. מתי הזכיר שהמועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני עומדת לציין בקרוב את יום השנה החמישי להיווסדה, בעצרת בירושלים, וביקש מעיצאם לשלוח לה מסר. סרטאווי נכנס לחדר הסמוך, הוציא חצי שעה על חיבור איגרת בכתב-יד, וחזר אלינו להראות לנו את הנוסח. באיגרת נאמר:
לרגל יום השנה החמישי לייסוד המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני, אני שולח לכם את ברכותי הלבביות ומיטב איחולי. מאבקכם הנועז למען שלום צודק במזרח התיכון ואומץ לבכם הכביר, המתבטא בהכרתכם בכך ששלום כזה יושג רק באמצעות הגשמת הזכויות הלאומיות הפלסטיניות בהנהגת אש׳׳ף, וחתירתכם לכך, מזכים אתכם בהוקרתם של כל הכוחות שוחרי השלום ברחבי העולם. ידוע לי מה כבד המחיר שנאלצתם לשלם על עמדתכם האמיצה, אבל זה גורלם של כל החלוצים ובעלי החזון שקרבנם כה חיוני להתקדמותה הסדירה של ההיסטוריה ולהתפתחותם של סדר חברתי בוגר ואחראי יותר ושל מתכונת מתקדמת יותר של יחסי אנוש. אבל הסבל לא היה מנת חלקכם בלבד, עמיתיכם הפלסטינים נאלצו לשלם מחיר כבד ומכאיב עוד יותר. חיים יקרים אבדו בדרך הארוכה והמייגעת לקראת שלום. סעיד חמאמי וחברים אחרים מסרו את חייהם על מנת ששני עמינו יוכלו לחיות יחדיו בשלום ובדו-קיום. מי יתן והמופתים הנאצלים הללו ידרבנו את כולנו להמשיך במאבקנו הקשה לשלום, עד אשר נגשים את מטרתנו המשותפת ודגלי השלום יתנוססו בגאווה מעל ארצנו הקדושה.
גם אם התקדמותנו נראית אטית, עלינו להכיר בכך שלפי אמות-המידה של ההיסטוריה, עברנו דרך רבה. היושב-ראש ערפאת מצהיר כי שיחות השלום הנמשכות עם של"י* שמות להן למטרה את כינונן של עובדות פוליטיות חדשות במזרח התיכון, והעולם מקבל את הצהרתו המרעישה כמובנת מאליה, משום שהשלום קם ונהיה בזכות מאמצינו הנועזים המשותפים.
קראתי את הדברים, וחשתי כי דבר-מה נעדר מהם. "איפה-שהוא יש להזכיר במפורש את מדינת ישראל," אמרתי. "זה מה שמתנגדינו יחפשו קודם כל. בלי אזכור כזה, הם יוכלו להתעלם מכל השאר." * באל חוואד׳ת, 19 בדצמבר 1980.