ערפאת עצמו." הנה כי כן, המשפט המדבר על שלום בין מדינות ישראל ופלסטין, שסרטאווי הוסיף לברכתו על רגל אחת, לבקשתי, זכה בתמיכתו הפומבית של ערפאת.
באותו יום פרסם שר ההסברה הירדני, עדנן אבו עודה, הודעה לאמור שהצגת הדגל הפלסטיני על-ידי ישראלים בירושלים היתה "תופעה חשובה." בהודעה לסוכנות הידיעות הצרפתית, אמר אבו עודה כי "הדגל הפלסטיני הוא סמל פלסטין ומאבקו של העם הפלסטיני. להצגתו נודעת חשיבות, משום שהדבר מראה כי קבוצות מסוימות בישראל מכירות בזהותו של העם הפלסטיני ובזכויותיו ההיסטוריות על אדמת פלסטין." מעולם לא זכה "קו סרטאווי" לאימוץ כה ברור על-ידי צמרת ההנהגה הפלסטינית, ומעולם לא הופנו שדרים כה רבים לדעת הקהל הישראלית. האיתות המשמעותי הראשון ניתן עוד ב-13 בדצמבר 1980. בטאונו הרשמי של פת"ח, פלסטין אל-ת׳אורה (מהפכת פלסטין), פרסם ראיון ארוך עם עיצאם סרטאווי, שהוצג כנציג רשמי של אש"ף וכיועץ קרוב ליושב-ראש יאסר ערפאת. כה רבה היתה החשיבות שייחס העיתון לראיון, עד כי פרסם אותו פעמיים: פעם אחת בגליונו היומי, ופעם שנייה במוסף השבועי שלו.
בראיון זה הסביר סרטאווי לראשונה את השקפותיו באריכות בבטאון רשמי של אש"ף. בקטע החשוב ביותר נכתב לאמור:
בקרב התנועה הציונית קיימים כיום שלושה זרמים: 1. גוש הליכוד, המתכחש לזכויות העם הפלסטיני ומבקש לספח את כל השטחים הכבושים; 2. גוש המערך, המוכן להחזיר חלק מהשטחים הללו אולם מסרב להכיר בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, ומבקש לספח חלק ניכר מהשטחים: 3. מחנה השלום, המכיר בזכותם של הפלסטינים ומוכן לקבל את קיומה של מדינה פלסטינית לצד ישראל.
כעבור שבועות אחדים הראה לי סרטאווי, בסודי-סודות, את העותק המקורי של המאמר. פיסקאות אחדות תוקנו בכתב-יד. "זה כתב היד של ערפאת עצמו," אמר סרטאווי והצביע על הערה שבה כתב ערפאת "מוחים (חשוב)! יש לפרסם! י.א." סרטאווי היה מודע היטב לחשיבותה של עבודתנו, ומשום כך הקפיד, כמוני, לשמור על תיעוד מלא למען ההיסטוריונים של העתיד. הוא צילם את כתב-היד של המאמר, בלוויית הערותיו של ערפאת. הנקודה החשובה: ערפאת לא עשה כל שינוי בקטע העוסק בציונות.
לכך נודעה חשיבות כבירה, שלא קל לאנשים מן החוץ להבינה. רעיון הציונות עדיין היה לצנינים גם בעיני הפלסטינים המיושבים ביותר בדעתם,