לסיכום, הייתי אומר שברגע זה, אם כי אינני בטוח בכך לחלוטין,
הסיבה למדיניותה של אמריקה במזרח התיכון, הנטולה כל הבנה ומשוללת כל תוצאות, והעתידה לעלות לישראל ביוקר רב ביום מן הימים, היא שילוב של שלומיאליות דיפלומטית אמריקנית, חשש מפני השתתפות רוסית בשלום, והחשש בוושינגטון מפני השדולה הפרו-ישראלית, הכוללת לא רק יהודים אלא גם אנשים כמו סנטור [הנרי] ג׳קסון.
☆ ☆ ☆
התוצאה הישירה היחידה שהיתה להתערבותו של המלך חסן היתה פגישה שהסדיר ביני לבין אחד מעוזריו הקרובים של הנשיא ז׳יסקר-ד׳אסטן. עיצאם הודיע לי על כך, ובמועד שנקבע התייצבתי בשערי ארמון אליזה, ומשם הובלתי למשרדו המהודר של מסייה שאפ1. הפגישה התקיימה ב-14 במרס 1981, כשמערכת הבחירות לנשיאות צרפת היתה קרובה לשיאה. שאפו היה סמוך ובטוח שהאיש שלו ינצח, אולם התוצאה היתה מוטלת בספק. הוא קיבל את פני באלה המלים: "ובכן, אתה הוא האיש שהניף את הדגל הפלסטיני בכנסת!"
עד מהרה הגענו לכלל הסכמה שאי-אפשר לעשות מאומה לפני הבחירות. בניגוד להשקפה שהחזיק בה כמדומה המלך חסן, הקהילה היהודית בצרפת, ובמיוחד יוצאי מרוקו בתוכה, היתה תומכת נלהבת של הליכוד; כל גילוי של תמיכה בז׳יסקאר מצד ישראלים כמוני היה מזיק יותר מאשר מועיל.
אבל אם ייבחר ז׳יסקאר מחדש, עוד יהיה די זמן לעשות משהו כדי לעזור לנו בבחירות בישראל, שהיו עתידות להיערך כעבור חודשיים.
מה אפשר לעשות? העליתי מספר הצעות: הנשיא יוכל לקבל משלחת של מחנה השלום הישראלי, ולכנס תחת חסותו כינוס רב-יוקרה שלנו ושל מנהיגים פלסטינים. בינתיים, הוא הבטיח לסייע לפעילותו של סרטאווי בכל דרך אפשרית. זה היה חשוב, משום שסרטאווי היה זקוק להגנה משטרתית יעילה, יותר מכל דבר אחר.
עיצאם שמח לשמוע על ההבטחה הזאת כשנפגשתי אתו למחרת. באותו ערב ערכנו אחת מסעודות הערב הראויות-להיזכר שלנו, הפעם במסעדה הודית, שקיבלה את פניו כאילו היה שגריר. אז נפגשתי לראשונה עם אשתו של עיצאם, ודאד - אשה מרשימה ביותר, בעלת שליטה עצמית מלאה. בדרך כלל שאף סרטאווי להפריד בין משפחתו לבין פעולותיו, כדי שלא להעמיד אותה בסכנה. הסכנה הקיימת-תמיד העיקה עליו ביותר. לפני שהתניע את מכוניתו באותו יום, בחניון התת-קרקעי המטיל-אימה של בניין