ורק למפלגה הקומוניסטית הישראלית. אבל אני, ביחד עם אישים פלסטיניים בכירים רבים אחרים, סבור שההחלטה חייבת לחול גם על מפלגת של"י, לאור עמדותיהם של מנהיגיה, כפי שהתפרסמו ברבים.
נוכח המחלוקת לגבי פרשנותה של החלטה זו, והשאלות הרבות שהיא מעוררת באשר ללגיטימיות של אותם מגעים, שנעשו תכופים יותר ויותר לפני מושב זה של המל"פ, התעורר הצורך להעלות את הבעיה בפני המועצה, על מנת שזו תוכל מחד גיסא להחליט אם היא רוצה להמשיך במגעים אלה, ומאידך גיסא להגדיר את הגורמים שאליהם מתייחסת החלטתה, אם אמנם תחליט להמשיך במגעים.
באשר לי עצמי, ניצבת בפני בעיה שלישית. חשוב לי, לאור אחריותי כלפי המהפכה הפלסטינית, להגיש למועצה דין וחשבון על הפעולות שנעשו במסגרת הגשמתה של החלטה זו.
לפיכך באתי למושב הנוכחי של המל"פ כדי לדווח ולהציג שתי בעיות: האם לאשר את המשך המגעים, ולהגדיר את הגורמים שיהיו מעורבים בהם. הפתעתי לא ידעה גבול כשסירב נשיא המועצה לתת לי את רשות הדיבור או אפילו את זכות התשובה, ובכך הפר את התקנות ושלל מהמועצה את זכותה לשמוע את דיווחי על המגעים. בכך חתר הנשיא תחת תפקודה של המועצה כגוף מחוקק וכהנהגה העליונה של העם הפלסטיני.
נוכח מצב זה לא היתה לי ברירה אלא להגיש את התפטרותי מהמועצה,
וכך עשיתי בתום המושב של 15 באפריל 1981, רגעים אחדים לפני נעילת הדיון הכללי.
אני רואה חובה לעצמי להשמיע את ההצהרה הבאה:
אחת, בעקבות התפטרותי מהמועצה הלאומית, אין לי מעתה שום סמכות ייצוגית מטעם אש"ף. הואיל והמגעים שהתקיימו עד עתה היו מבוססים על חברותי במועצה הלאומית ונבעו מהחלטתה הרשמית, חייבים אותם מגעים להיחשב מעתה כמושעים, עד כמה שזה נוגע לי רשמית.
שתיים, התפטרותי זו איננה משנה את השקפותי באשר ללגיטימיות של המגעים שהתקיימו בעבר מצדי ומצד חברים אחרים, ושיתקיימו בעתיד על-ידי כל מי שאש"ף יטיל עליו את המשימה הזאת.
שלוש, נסיון זה, למרות המרירות שנלוותה אליו, מחזק את אמוני באש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני ובנצחונן של מטרותיו הלגיטימיות של עמנו, בסופו של דבר.
ההתפטרות נפלה כרעם ביום בהיר, והפכה בבת-אחת לסנסציה בינלאומית. שמו של סרטאווי, שהיה ידוע רק למעטים עד אז, הופיע בכותרות ברחבי העולם, ובייחוד בישראל.
בחודשים שקדמו לכך התעלמה העיתונות הישראלית בקפדנות מרובה ממאמריו של סרטאווי וממסריו, כמו השדר ששלח למועצה הישראלית