ומאמרו בבטאון פת"ח, שבו הכיר בתפקידו החיובי של חלק מהתנועה הציונית. אם הוזכר סרטאווי בכלל, הוא תואר כמחבל איש אש"ף שהוטל עליו התפקיד להוליך שולל פתאים ישראלים כמוני.
עכשיו הופיע סרטאווי פתאום באמצעי התקשורת הישראליים כגיבור השלום, החבר היחיד באש"ף המטיף לשלום עם ישראל, ועל כך הושלך משורות הארגון. בליל התפטרותו, פתחה הטלוויזיה הישראלית את מהדורת החדשות שלה בכתבה דרמטית עליו.
התפטרות סרטאווי הצליחה להשיג את מטרתה. הבעייתיות של מגעיו עמנו הפכה לנושא מרכזי במל"פ, האירוע היחיד באותו מושב שכוסה בהרחבה. היה צורך להתייצב במישרין מול בעיית המגעים עם מחנה השלום הישראלי, כלומר הציוני.
אבל, כפי שקרה פעמים כה רבות, חילוקי-הדיעות טויחו. לפי הוראותיו של ערפאת, הודיע נשיא המועצה כי התפטרותו של סרטאווי לא התקבלה. (ממילא, לא היתה להתפטרות שום משמעות מעשית. חברי המל"פ מייצגים את הארגונים החברים במועצה, וארגוניהם ממנים אותם ויכולים לבטל את מינויים בכל עת. ההחלטה אם סרטאווי יהיה או לא יהיה נציג במועצה היתה מסורה בידי פת"ח, ולערפאת לא היתה שום כוונה לוותר עליו.)
מנהיגותו של ערפאת נתאשרה שוב ברוב גדול, והוועד הפועל החדש - הגוף המנהל את אש"ף - היה מתון יחסית לקודמו.
אבל בשאלה שהעלה סרטאווי, לא השתנה מאומה. הנוסחה הישנה והמגונה הקוראת לדו-שיח עם הגורמים הדמוקרטיים המתקדמים במולדת הכבושה ומחוצה לה, המתנגדים לציוניות הלכה למעשה - נוסחה זו נשארה בעינה, ואף אושרה מחדש.
ערפאת התעלם ממנה כליל. כשנשאל על כך מאוחר יותר, בראיונות, העלים ערפאת עין מחלקה השני של ההחלטה, בלי כל קושי ניכר, הודיע שהמל"פ קיבלה החלטה הכופה עליו ממש לקיים דו-שיח עם כל כוחות השלום בישראל, ואף הזכיר את של"י בשמה. כששאל אותו עיתון פרו-סעודי היוצא לאור בפאריס אם הוא ממשיך ב"שיחותיו עם אורי אבנרי," ענה ערפאת: "מעולם לא נפגשתי עם אבנרי, אבל אנשי נפגשו איתו, והם ממשיכים לעשות זאת." כשנשאל על טענתו של סרטאווי כי אין לו עוד זכות להמשיך בדו-שיח עימנו, שאל ערפאת בתשובה: "מה הוא רוצה, סרטאווי? אף אחד לא הורה לו לנתק את מגעיו עם תנועת השלום הישראלית. הוא חייב להמשיך בהם."
☆ ☆ ☆