השפעתם של כל הדברים הללו, המשתמעים לכמה וכמה פנים, על דעת הקהל הישראלית, היתה מזערית. העובדה היחידה שנקלטה היא שסרטאווי קיים מגעים עם תנועת השלום הציונית, וסרטאווי נזרק מאש"ף. לא זו בלבד שפריצת-הדרך הדרמטית שתכנן סרטאווי לא התרחשה, אלא נהפוך הוא, המל"פ הנחיתה עלינו מהלומה קטלנית ערב הבחירות אצלנו. התעמולה הרשמית דאגה כמובן לפרסם בהרחבה באמצעי התקשורת הישראליים את החלטת המל"פ, המתירה מגעים עם אנטי-ציונים בלבד. לפיכך, במשתמע, הוקענו כאנטי-ציונים, ופירושו של דבר, בעיני ישראלים רבים, הוא אנטי-ישראלים.
במאי 1981 נפגשתי שוב עם סרטאווי. שנינו הוזמנו לאירוע מיוחד במינו - ועידה על שלום במזרח התיכון שכינסה קרן דיצ׳לי באחד מבתי-האחוזה המפוארים של אנגליה.
לחובב-אנגלים כמוני, היתה האווירה שם קסומה. משרת שיצא ישר מסיפורי פ׳ ג׳ וודהאוז דאג לכל מחסותו, הדיונים התנהלו בטרקלינים מרוהטים בהידור, בין לבין טיילנו על המדשאות בגשם הדקיק. מומחים בינלאומיים רבים השתתפו בדיונים, שנערכו כולם מאחורי דלתיים סגורות ומתוך הבנה שבשתיקה שאין הם עתידים להתפרסם. בין הנוכחים היו הרולד סונדרס וכמה אמריקאים אחרים, שגרירים-לשעבר במדינות ערב; דייויד אוון, שר החוץ הבריטי לשעבר; מספר לורדים למיניהם ומומחים ממשרדי החוץ של בריטניה ותריסר מדינות אירופיות אחרות.
הדיונים היו מעניינים ומאלפים מאין כמוהם. סרטאווי ואני קראנו למומחים שנאספו שם שיפעילו את השפעתם האדירה בסיוע לדו-שיח ישראלי-פלסטיני. הרבינו לשוחח עם המשתתפים על המצב לאשורו בישראל ובאש"ף, ועל מה שנחוץ לעשותו כדי למנוע אסונות חדשים באזור. בין המשתתפים היה אמריקאי צעיר בשם ג׳ון אדווין כורת, ושיחתנו עמו היתה עתידה לשאת פירות בלתי-צפויים.
אבל בינינו לבין עצמנו, היינו פסימיים. חשנו כי אנו עתידים לסבול תבוסה קשה בישראל, וסרטאווי היה ממורמר על כשלון תוכניתו רבת המעוף בכינוס המל"פ בדמשק. הוא ידע היטב כי היעלמותם של כוחות השלום מהכנסת, ובחירתה מחדש של ממשלת ליכוד קיצונית עוד יותר, עשויות להמיט אסון על בני עמו.
ב-30 ביוני התגשמו כל התחזיות הקודרות הללו מנה אחת אפיים. מפלגתנו, של׳׳י, נחלה תבוסה מוחצת כשקיבלה, לתדהמתנו, רק 8,691 קולות - פחות מאחוז החסימה. בדיוק ארבע שנים לפני-כן, בימי הזוהר של תחילת מגעינו הפומביים עם אש"ף, זכינו ב- 27,281 קולות. אם ביקש אש"ף בכוונה תחילה להרוס את כוחות השלום בישראל ולהפוך את