התוצאה החשובה ביותר של הבחירות הרות-האסון של 1981 היתה כניסתו של אריאל שרון לתפקיד שר הבטחון.
בממשלת בגין הראשונה, שהוקמה ב-1977, עוד היו מספר בלמים. בהשוואה לבגין, משה דיין היה מתון. אחרי ביקור סדאת בירושלים הפך עזר וייצמן, הנץ הקיצוני, את עורו מכל וכל. עכשיו היה ליונה.
אולם הממשלה החדשה היתה נטולת כל מעצורים. עתה הופיע בגין האמיתי, שרון לימינו והרמטכ"ל איתן לשמאלו.
זמן קצר אחרי כניסתו של שרון למשרד שאותו חמד כל-כך, באתי לבקרו שם. משרד הבטחון בישראל הוא מוקד כוח שאין דומה לו, מלבד משרד ראש הממשלה. הוא מקבל את מחצית תקציב המדינה (מלבד החלק המוקדש לתשלום החוב הלאומי), ושולט בחלק נכבד מהמשק הלאומי. הוא מעסיק לפחות רבע מכוח העבודה הישראלי.
כל העוצמה הזאת היתה מרוכזת עכשיו בידי אדם שהעוצמה היתה תמצית חייו, אדם מקרין עוצמה, אדם שהשתמש כל ימיו בכוח הזרוע כמכשיר הראשון במעילה שלו.
מפעם לפעם הייתי ביחסים ידידותיים עם אריאל שרון. בעת מלחמת יום כיפור ואחריה, הוא השתמש בעיתוני כדי לחשוף עובדות נסתרות רבות על המלחמה, כשניהל את מה שכונה בישראל "מלחמות הגנרלים". אחרי שעזב את הליכוד ב-1976, השתעשע במחשבה על הקמת מפלגה חדשה, ואז טיפח רבים מבעלי ההשקפות היוניות בישראל. ביקרתי בביתו פעמים אחדות.
ברגע שנכנס אריאל שרון ללשכת שר הבטחון, היה ברור לי שמעתה ואילך ינועו הדברים בכיוון שונה. לפיכך החלטתי לחבר מאמר מעמיק וארוך על אישיותו, אופיו וכוונותיו. אחת לשנה, ערב ראש השנה, בוחר העולם הזה את איש השנה, כפי שנוהג השבועון טיים, ומקדיש לו מאמר