בדיונים פנימיים, אמר סרטאווי לערפאת שקו זה לא ייצלח. הפיכתנו לאנטי-ציונים, כפי שניסו לעשות אויבינו בישראל, לא זו בלבד שתהיה בגדר עוול, אלא גם תהרוס את סיכויי ההצלחה שאולי נותרו לנו לשכנע את דעת הקהל הישראלית. לכן העמיד ערפאת פנים כאילו החלק השני של ההחלטה אינו קיים כלל, אלא המל"פ קראה רק לדו-שיח עם כוחות דמוקרטיים ומתקדמים בישראל, סוף-פסוק.
עיצאם לא חשב להסתפק בכך. הוא בחר לצאת להתמודדות נוספת. הפעם שלח תזכיר לוועד הפועל, הגוף בן 15 החברים המנהל את אש"ף הלכה למעשה, ובו תבע להבהיר את ההחלטה. הוא ביקש שעותקים של תזכירו יופצו לכל חברי הוועד. ערפאת מנע זאת באמרו שתחילה עליו להיוועץ בסורים. זה היה בפברואר 1982.
ב-22 בינואר 1982, כבר הטיל סרטאווי עוד פצצה במתקפתו. הוא התראיין אצל ידידנו אריק רולו והאשים את אש"ף בסיוע לדבר עבירה - בנצחונו של בגין - בכך שחיבל באמינותה של תנועת השלום הישראלית.
הערכים, ובייחוד הפלסטינים [נכתב במאמר], דירבנו את ישראל להוציא את מדיניות ההתפשטות שלה מן הכוח אל הפועל; את התיאוריה הזאת העלה ד"ר עיצאם סרטאווי, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית (הפרלמנט), ואחד מיועציו לענייני מדיניות בינלאומית של מר יאסר ערפאת, נשיא אש"ף. ברור כשמש, הצהיר ד"ר סרטאווי, שמר בגין מנסה להכחיד את העם הפלסטיני, לקחת את ארצו במלואה, אבל אין זה מצדיק את מאמצינו לספק לו אמתלות ואמצעים להגשים את מטרתו.
סיפוח הגולן, לדברי המנהיגים הפלסטיניים, לא היה אפשרי אילו עמדו לרשותה של תנועת השלום הישראלית עשרה חברי כנסת לפחות, שהיו יכולים להכריע את כף המאזניים במצב הפרלמנטרי הנתון. "לא הצלחנו לתרום להצלחתם של הישראלים הדמוקרטיים והמתקדמים הנהנים, למרות מראית-העין, מתמיכה נרחבת יחסית בציבור הבוחרים." תנועת השלום, לדברי ד"ר סרטאווי, אינה כוללת רק את המפלגות רק"ח (קומוניסטים) ושל"י, אלא גם קבוצות ואישים, ציונים ולא-ציונים, המקבלים את העקרונות הבאים: חזרת ישראל לגבולות 1967, הכרה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית, והבנה שאש"ף הוא נציגו הלגיטימי הבלעדי.
אם לא זכתה של"י - קבוצה שהכוחות המניעים בה הם האלוף פלד ומר אורי אבנרי - בארבעה או חמישה מושבים בבחירות האחרונות, הצהיר מר סרטאווי, הרי זה משום שהיא לא נראתה אמינה בעיני הישראלים, במידה רבה באשמת הפלסטינים. "היה צורך לפרסם את שיחותי הסודיות עם ישראלים מתקדמים החל מסתיו 1976 - תחילה