בהמשכים את ספרי שהופיע בדר שפיגל הגרמני, ולכן ידע רבות עלי ועל השקפותי. לא התקשינו למצוא שפה משותפת.
אבל בשעות הארוכות שבילינו בחדרו הקטן של עיצאם במלון, עסקנו בבעיה הרבה יותר מעשית. קבוצת אבו נידאל רצחה עסקן יהודי וינאי, היינץ ניטל. אחר-כך נעצרו שניים ממחבליו של אבו נידאל בהגיעם לנמל התעופה של וינה. משטרת אוסטריה כוננה, באמצעות סרטאווי, קשרים הדוקים עם שירותי הבטחון של פת"ח - שיתוף פעולה שנועד למנוע התנקשות בחיי קרייסקי, בהשראה סורית, ומעשי טרור אחרים.
כשנעצרו שני המחבלים, נקרא סרטאווי באורח לא-רשמי לסייע בחקירתם והורשה לשוחח איתם ביחידות. כשנודע הדבר, קמה באוסטריה שערורייה לא מבוטלת.
סרטאווי, שהכיר בסכנה הנוראה הנשקפת מקבוצת אבו נידאל והשירותים החשאיים המסתתרים מאחוריה, התמרמר קשות על נוהליהם המסורבלים של רשויות החוק האוסטריות. באחת הפעמים קרא: "תנו לי את שני הממזרים האלה לשעה אחת, ואני אומר לכם מי שלח אותם, מניין הם קיבלו את נשקם, כל מה שאתם רוצים!"
לאנק פנה אלי בתנועה של חוסר-ישע ואמר: "אנא, הר אבנרי, הסבר לידידנו ששיטות כאלה אינן מקובלות באוסטריה."
אבל מתוך עבודה משטרתית סבלנית, חילופי מידע עם כוחות משטרה אחרים באירופה, השוואות קליעים וכדומה, החלה להצטייר תמונה. לא היה ספק בכך שתחת השם אבו נידאל פעל גוף מאורגן היטב, מצויד היטב, מאומן היטב וממומן היטב, בכל רחבי אירופה, בלי ספק בעזרת שירותי הבטחון של ממשלה ערבית אחת לפחות, אם לא יותר מזה.
מי הוא אבו נידאל?
במשך שעות אחדות, העניק לי עיצאם סקירה מקפת על האיש והארגון, וביקש את עצתי לגבי כמה נקודות.
סברי אל-בנה, המכונה אבו נידאל ("אבי המאבק"), היה אחד מוותיקי פת"ח. לראשונה שמעתי את שמו מפי סברי ג׳ירייס, בעת פגישתי הראשונה עם סרטאווי. לדברי ג׳ירייס, אבו נידאל היה נציגו הרשמי של אש"ף בעירק. שם עבר לשירות העירקים, ונעשה סוכנם נגד הנהגת פת"ח. בשעתם, היו העירקים הקיצונים ביותר בקרב המחנה הקיצוני הערבי, וניהלו מאבק נמרץ נגד הקו המתון החדש של הנהגת פת"ח.
כפליט מפלסטין, נעשה אל-בנה פועל פשוט בערב הסעודית - שפל המדרגה באותה ממלכה אריסטוקרטית, הבזה לזרים בכלל ולפועלים בפרט. נראה ששם התמלא האיש בשנאה נוראה לערב הסעודית ולכל המשטרים הערביים השמרניים. זו הפכה לשנאה יוקדת כלפי ערפאת