הכבושים. נראה ששיעור תושבי הגדה המערבית בקבוצת אבו נידאל הגיע ל-90%, גבוה יותר מבכל ארגון פדאין אחר, למרות העובדה שלאבו נידאל לא היה משרד בעמאן, ולפיכך לא היתה לו דרך נוחה לגייס חברים מהגדה המערבית הכבושה. עיצאם טען שאחדים ממחבלי אבו נידאל שנתפסו הודו בחקירתם כי גויסו בגדה המערבית על-ידי קצינים ישראליים, ונשלחו לכתובת מסוימת בבגדד.
בראיונו בלה מונד, רמז על כך סרטאווי באלה הדברים:
האין הוא חושש שהוא יהיה הקורבן הבא של הקבוצה הפלסטינית הפורשת של אבו נידאל, שאיימה להרוג את ה"בוגדים", את הקוראים, כמוהו, למדיניות של דו-שיח ופשרה? "בניגוד למראית-העין," השיב איש שיחנו, "אבו נידאל איננו מקסימליסט המשרת את מטרותיה של חזית הסירוב, אלא הוא בוגד הפועל בשירות ישראל. שירותי הבטחון האוסטריים קבעו ללא צל של ספק כי עוזרו הקרוב ביותר של אבו נידאל רצח לא רק את חבר מועצת העירייה היינץ ניטל ב-1 במאי 1981, והתקיף את בית הכנסת בווינה באוגוסט, אלא גם רצח ב-1 ביוני את נעים חאדר, נציג אש"ף בבריסל. היה בכוונתם לתקוף את יאסר ערפאת בעת ביקורו בווינה שנועד לשבוע שלאחר מכן. מי מלבד ישראל יכול להיות מעוניין בחיסול מנהיגינו? מי מעוניין בהכפשת תנועת ההתנגדות הפלסטינית בפשעים בעלי אופי אנטישמי מתועב שכזה ?
"כבר חדלנו לשאול את עצמנו שאלות כאלה," הוסיף ואמר מר סרטאווי, "משום שחברי קבוצת אבו נידאל המוחזקים בידינו בביירות הודו בכך שגייס אותם המוסד [המודיעין הישראלי] בשטחים הכבושים. מוזר עד כמה שזה נשמע, אבו נידאל נהנה במידה שווה מעזרתן של מדוינות ערביות מסוימות המנצלות אותו למטרותיהן."
מר סרטאווי סירב לנקוב בשם המדינות הערביות שאליהן התייחסו דבריו, אולם ידוע לכל שסוריה ועירק העניקו את הכנסת האורחים שלהן ותמיכתן לאנשי הקומנדו של אבו נידאל. "למרות התועלת הצומחת להן מכך," סיכם מר סרטאווי, "אנו מקווים שמדינות ערב ישימו קץ לשיתוף הפעולה שלהן ברגע שיובאו לידיעתן המסמכים המצויים בידינו, המרשיעים את בן-חסותן זה."
היה פריט אחד שנראה לסרטאווי כהוכחה שאין עליה עוררין לקשר הישראלי של אבו נידאל. זמן קצר לפני-כן נרצח ברומא ראש הסיעה הפרו-סובייטית בפת"ח, מג"ד אבו שראר. היה זה האיש שהשתתף בוועידת רומא ב-1979 שבה נאמתי. אחרי הרצח טען אש"ף, כתמיד, שהוא נרצח על-ידי סוכנים ישראליים.