כעבור ימים אחדים התפרסמה תמונתו של אבו שראר בשער עיתונו של אבו נידאל, ובו נטען שהוא היה אחד מאנשיו, וערפאת הואשם ברציחתו. דרך אגב, הדבר נראה גם כהוכחה לכך שהיה קשר הדוק בין הסיעה הפרו-סובייטית בפת"ח לבין אבו נידאל, ובעקיפין אפשר ללמוד ממנו על מעורבות סובייטית וסורית במעשי הזוועה של אבו נידאל. את מקומו של אבו שראר כראש הסיעה הפרו-סובייטית בפת"ח תפס אבו סאלח, שנעשה לימים ראש פורשי הפת"ח, כפי שכינתה את עצמה קבוצה שהתפצלה מעל פת"ח ב-1983 ויצאה להילחם בו בחסות סורית.
אולם את סרטאווי הסעירה עובדה אחרת. הואיל ואש"ף טען שאבו שראר נרצח על-ידי המוסד, היה זה אך הגיוני שארגון זה יעשה שימוש בפרסומו של אבו נידאל המאשים את ערפאת בפשע, משום שהדבר יוכיח כמה מופרכת היתה האשמת המוסד במעשה. אבל, מה מוזר, לא המוסד ולא כל גורם ישראלי אחר עשה שימוש בעובדה זו. היא לא נזכרה באמצעי התקשורת הישראליים בטרם פרסמתי אותה אני. איזו הוכחה טובה מזו אפשר למצוא - אליבא דסרטאווי - לאינטרס של המוסד במתן סיוע וחסות לאבו נידאל?
☆ ☆ ☆
עיצאם נאלץ להתגורר באותה תקופה במלון קטן, משום שווינה היתה מלאה במשלחות מהעולם הערבי. במלון אימפריאל נערך כינוס חשוב של אופ"ק, ארגון המדינות המייצאות נפט, וסרטאווי ביקש לשמור על צדודית נמוכה.
בגלל איזו סיבה שלא הצלחתי לרדת לעומקה, הכניס אותי סוכן הנסיעות שלי בדיוק לשם - למלון אימפריאל - אולי משום שלא מצא כל מקום פנוי אחר.
בהגיעי לשם, מצאתי את המקום מוקף יחידות משטרה וצבא. לאחר שעברתי דרך מערכות אבטחה שונות ומשונות, ולאחר שנערך בגופי חיפוש יסודי, התייצבתי לפני שולחן הקבלה.
"איזו משלחת, בבקשה?" שאל פקיד הקבלה.
"אני מישראל," עניתי.
"לא ידעתי שיש משלחת ישראלית," אמר האיש ועלעל בניירותיו לברר אילו חדרים נשמרו למשלחת הישראלית.
משהוברר לו שאני אורח פרטי, היקצה לי חדר שהוזמן על-ידי המשלחת הכווייתית, אבל לא נתפס. בצאתי מהמעלית בחנו אותי בקפידה עשרה זוגות של עיניים כהות ועקבו אחרי לחדרי. במשך שלושה ימים, הייתי אחד