האישים השמורים ביותר בעולם. לפחות עשרה שומרי-ראש, ערבים ואוסטריים, הבטיחו את שלומי, לפחות בעת שהותי בחדרי.
כששאלתי את מרגיט, מזכירתו של קרייסקי, אם אוכל להתראות עמו, קיבלתי הזמנה חביבה. הקנצלר יוצא למסע בחירות בבוו-גנלאנד, ליד גבול הונגריה, וישמח אם אצטרף אליו.
הלימוזינה של הקנצלר אספה אותי בבוקר לפני מצודת המלון, ובמשך כל היום כולו נסענו מאסיפת בחירות אחת למשנה, שתינו יין בחברת נכבדים מקומיים, ובין לבין שוחחנו. סיפרתי לקנצלר על רעיונותיו ותוכניותיו של שרון, לרבות מזימתו לפלוש ללבנון כדי להשמיד את אש"ף, לזרוק את הסורים ולכונן משטר קוויזלינגים של הפלנגות.
"אוי לי!" קרא הקנצלר במהלך השיחה, "כמה נורא! זהו בדיוק איש מהסוג שיעשה רושם טוב בפנטגון!"
בדיעבד, היתה זו נבואת אמת.
בזמן שבילינו יום אביב נחמד במחיצתם של נאמני המפלגה הסוציאל דמוקרטית במחוזות הכפר, שבפניהם התעקש קרייסקי להציגני כחבר ישראלי עז-נפש ופעיל שלום, התנהלו ההכנות למלחמה כסדרן.
☆ ☆ ☆
יאסר ערפאת ידע, כמובן, ששרון מתכונן למלחמה. הוא לא היה צריך לקרוא את העולם הזה - אף שעשה גם זאת, בתרגומו של עימאד שאקור, שנעשה לימים ידידי - כדי לדעת מה זומם שרון. הוא גם ידע שהדרך היחידה למנוע את הוצאת התוכנית לפועל היא שינוי יחסיו עם ארצות הברית, שכן בלי הסכמתה לא תוכל ישראל לצאת למלחמה.
ניצבה בפניו דילמה.
מעטים היו האנשים שידעו על כך. שנה לפני-כן, במרס 1981, הסדירו לי עיצאם ואנה בסט פגישה עם פייר מנדס-פראנס בביתו המהודר בפאריס. שוחחתי עם הישיש במשך שעה או שעתיים, תיארתי בפניו את המצב בישראל באורח שאימת את השקפותיו הפסימיות - בדומה לרבים אחרים, הוא נואש כליל משמעון פרם - וסיפרתי לו על מגעינו עם אש"ף המתנהלים בשעה זו. הופתעתי לשמוע את ביקורתו הזועמת על ערפאת. "מנהיג אמיתי צריך לקבל החלטות, לא לחכות עד שתושג תמימות-דעים," טען. "האחדות חשובה. אבל אם אחדות פירושה שאינך יכול לעשות דבר, אזי יש להקריב את האחדות. הפעולה חשובה ממנה."
שאלתי אותו מה צריך ערפאת לעשות.