אש"ף, חאלד אל-חסן העלה אותה על הכתב ויאמר ערפאת ערך את הנוסח הסופי בעצמו. אבל אחרי פרסומה, יצאו הסורים בהתקפה חריפה עליה. כוונתו של ערפאת להביא לאימוץ רשמי של התוכנית הסעודית על-ידי אש"ף הושמה לאל בפעולתם של הגורמים הפרו-סוריים בארגונו. כשהתכנסה פיסגת פז בדצמבר 1981, לא עלה בידה להגיע לתמימות דעים, והמארח, חסן מלך מרוקו, דחה את המשך הכינוס בשאט-נפש. לבסוף אומצה אותה התוכנית עצמה כשהתכנסה הפיסגה מחדש בפז בספטמבר 1982 - אלא שבינתיים פרצה המלחמה ושינתה את המפה.
סרטאווי המשיך בדרכו, מתנודד בין אופטימיות ופסימיות. הוא נפגש פעמים אחדות עם ראש ממשלת טוניסיה. מזאלי חזר מאמריקה ויצר את הרושם שהדברים מתקדמים באורח משביע-רצון. סרטאווי הציע נוסחה המונה את ההחלטות הרבות שהתקבלו במועצה הלאומית הפלסטינית ובמוסדות אש"ף אחרים, שמהן משתמעת הכרה בישראל, כגון ההחלטות להקים מדינה לאומית פלסטינית בחלק מפלסטין, הברכה על ההצהרה המשותפת האמריקנית-סובייטית מ-1 באוקטובר 1977, הברכה על תוכנית השלום של ברז׳נייב שאישרה את זכות קיומה של ישראל, וכדומה. עיקרה של הנוסחה התבטא בהצהרה ישירה לאמור שבהחלטות אלה, הכיר אש"ף למעשה בישראל. הואיל וכל ההחלטות הללו נתקבלו פה אחד, בטל מפניהן תוקפה .של האמנה הפלסטינית, שנאמר בה כי המל"פ מוסמכת לתקן אותה ברוב של שני שלישים.
לפי נוסחה זו, קיווה עיצאם להתגבר על ההתנגדות הפנימית; ההתבססות על החלטות קיימות תמנע את הצורך לקבל חדשות.
סרטאווי הציע להשמיע את ההצהרה בעצמו, כדובר מטעם יאסר ערפאת ואש"ף, מעל הבימה היוקרתית ביותר שיצליח למצוא. הוא החליט על המכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים בפאריס, לאחר שהוזמן לשאת דברים בפניו ב-14 ביוני 1982. כפי שסיפר לי לאחר מעשה, הוא הביא בחשבון בין שאר שיקוליו את מועד הסגירה של גליון העולם הזה - ליל יום ב׳ - כדי לתת לנו את הסקופ ולוודא שהדברים יכו גלים גבוהים ככל האפשר בישראל.
אינני יודע אם עיצאם ידע על מאמציו המקבילים של מרוז, שהתקדמו בה בעת באותו הכיוון. גם מרת היה שרוי תחת הרושם שהוא מתקרב לקו הסיום, וערפאת מוכן להשמיע את ההודעה הצפויה לקראת סוף יוני. ייתכן בהחלט שבו זמנית התקיימו עוד כמה יוזמות סודיות שטרם נחשפו.
הכל התקדם לעבר הנקודה המכרעת, פריצת-הדרך ההיסטורית שתציין את התחלת הסוף לסכסוך הישראלי-פלסטיני. חודש יוני יראה את השחר של עידן חדש.