של"י, שפיקד על יחידת ארטילריה בביירות. נפגשתי אתו מחוץ לצידון, שם עלה על נחתת בדרכו לנחיתה מן הים מצפון לעיר. התפקיד שמילא במלחמה הפך לגורם מרכזי בפילוגה של של"י לאחר מכן.
בין צלצול לשיחה, איחינו ביחד את סיפורה של המזימה שהוליכה למלחמה. עכשיו סיפר לי עיצאם בפעם הראשונה את הסיפור המלא של מאמציו בחודשים האחרונים להביא להתקרבות בין ארצות הברית לאש׳׳ף. הוא היה סמוך ובטוח ששר החוץ האמריקני, אלכסנדר הייג, הוליך אותו שולל. בידיעה שסרטאווי עומד להשמיע הצהרה היסטורית מטעם אש"ף שתעמוד בדרישות האמריקניות, כפי שהוסכם עם הטוניסאים, הוא אמר לשרון לצאת להתקפה ימים אחדים לפני-כן. עיצאם עמד להשמיע את הצהרתו במכון הצרפתי בעוד ימים אחדים, אבל השפעתה תיבלע כמובן בשאון המלחמה. ערפאת הלכוד בביירות ונלחם על חייו לא יוכל להביע את תמיכתו בהצהרת סרטאווי, כמתוכנן.
את רוב מאמצינו הקדשנו לחשיפת האירועים שהוליכו למלחמה. עתה הועילה לעיצאם רבות בקיאותו המפליגה בכנופיית אבו-נידאל. בכוחות משותפים, עלה בידינו לצרף את קיטעי-המידע שבידינו לכול תיאוריה מתקבלת על הדעת. כשסיפרתי עליה לערפאת כעבור שנה וחצי הוא הסכים לה בכל לב, ואף הוסיף מספר פרטים לאישורה.
לא היה ספק בכך שמי שנתן את ההוראה להתנקשות בלונדון, יהיה מי שיהיה, התכוון להביא בכך לפרוץ המלחמה. השאלה היתה: מי ומדוע?
דבר אחד היה ברור כשמש: את הירי ביצעו אנשי אבו נידאל. משטרת לונדון הצליחה לעצור את המתנקשים תוך שעות אחדות, ולקבוע שכולם היו חברי ארגונו של אבו נידאל. אחד מהם היה אחיינו של אבו נידאל, מרוואן אל-בנה.
העובדה הבולטת הראשונה היתה שפעולה זו בוצעה באורח חובבני, שלא כדרכו של אבו נידאל. בדרך כלל נהג להביא את מתנקשיו מחו"ל, תוך שימוש בדרכונים דיפלומטיים, ולאחר ביצוע משימתם היו האנשים מוברחים במהירות מן הארץ. כל פרט ופרט, לרבות נתיב הבריחה, היה מתוכנן מראש בקפדנות מרובה.
בלונדון לא קרה שום דבר מעין זה. המתנקשים נתפסו בכף ועוזריהם נלכדו בקלות. היה זה טפשי להפעיל קרוב-משפחה של המנהיג, על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שהאחיין לא היה כלל טרוריסט מיומן, אלא סטודנט שלומיאל שדודו שלח אותו להשלים את חוק לימודיו באנגליה, בכספי הארגון. הוא לא היה טרוריסט שהתחזה כסטודנט, אלא סטודנט שהתחזה כטרוריסט.
היה ברור שמישהו קיבל על עצמו סיכונים שאינם מתקבלים על הדעת