"האם יש בסביבה תנות שאפשר לקנות בה עגילים?" אני שואל את עיצאם.
"בשביל מה אתה צריך עגילים? מי המאושרת?"
"אשתי, רחל. הספר שלה קיצר את שערותיה יותר מדי, הבטחתי להביא לה זוג עגילים ירוקים בתור פיצוי."
בשעה מאוחרת יותר לוקח אותי עיצאם למלון פאר סמוך, שם היו מספר חנויות יקרות-למראה המיועדות לתיירים עשירים.
בהיכנסנו לאחת החנויות, פונה אלינו זבן בקריאה בעברית: "אורי אבנרי! מה אתה עושה פה?" מסתבר שהוא יהודי מרוקני שהתגורר בישראל וירד לפאריס.
"אתה מכיר את האדון הזה?" שואל אותו עיצאם.
"כולם מכירים אותו!" אומר המרוקאי.
"הוא מלך היהודים," מכריז עיצאם.
אין עגילים בחנות הזאת. בעוד אני עובר על קולב מלא עניבות, נעלם עיצאם. חולפות עשר דקות והוא אינו חוזר, ואני מתחיל לדאוג. אולי עקבו אחרינו.
כעבור עוד עשר דקות, מופיע עיצאם שוב. יש בידו חפיסה קטנה ואליה צמוד כרטיס זעיר: "לרחל מעיצאם."
בשפותחת רחל את החפיסה בבית, היא מוצאת זוג יפהפה של עגילים ירוקים.