להגשים זאת, כשהשלטונות הישראליים פוקחים עין משגחת על כל תנועותיה של כל אישיות פלסטינית? מה יכולה תנועת השלום הישראלית לעשות כדי לשנות את המצב הזה? כיצד להבהיר את חומרת המצב להנהגת אש"ף?
בעודנו משוחחים על כך, הכינה אשתו של פרייג׳ חבילה שאקח עמי לפאריס: פיתה ביתית שנאפתה בתנור פתוח ("תאבונה") וגבינת עזים משכם. זו היתה מתנתי הקבועה לעיצאם.
כשעמדתי להיפרד, החלו אמבולנסים ליילל בדרך לחברון, העוברת לפני הבית. האמבולנסים דהרו דרומה, לעבר מחנה הפליטים דהיישה, שהיה שרוי במצב מתמיד של התמרדות ומצור. פרייג׳ חש לטלפון לברר אם קרה משהו.
☆ ☆ ☆
מתי היה תקיף בדעתו. הוא לא ייצא לטוניס.
היה זה יום ג׳, 18 בינואר 1983 - תאריך שהיתה עתידה להיוודע לו חשיבות רבה בחיינו.
הגענו לפאריס ביום הקודם. אנה בסט - אנה המסורה, שאינה יודעת ליאות, המלאך הדואג לכל הדרוש למאמצינו בפאריס - אספה אותנו בנמל התעופה והסדירה לנו לינת לילה. בשמונה ושלושים בבוקר התכנסנו במשרדו של עיצאם, המטוס לטוניס עמד להמריא באחת-עשרה בבוקר, ולכן היה עלינו לצאת לאורלי בסביבות תשע.
אבל מתי גמר אומר ומיאן לחזור בו. הוא חייב להיות בתל אביב למחרת היום בחמש אחר הצהריים. הוא לא ייצא לטוניס אם לא יתמלאו שני תנאים: יש להבטיח לו שערפאת יהיה מוכן לקבל את פנינו, וכן יש להבטיח לו את הטיסה בחזרה.
הדרך היחידה לחזור בזמן לתל אביב היתה לצאת מטוניס עוד ביום ג׳ ולעלות למחרת על הטיסה מפאריס לתל אביב. אבל כיצד נוכל להיות בטוחים שערפאת יקבל את פנינו מיד בהגיענו לטונים, על מנת שמתי יוכל לטוס בחזרה כעבור שעות ספורות? כיצד נוכל להיות בטוחים שערפאת נמצא בכלל בטוניס? הדקות חלפו, עיצאם ניסה בקדחתנות להתקשר עם לשכתו של ערפאת בטוניס ולשאול אם היושב-ראש חזר ממסעותיו. השעה תשע חלפה לה, ואחריה תשע ושלושים. לשווא ניסינו להניא את מתי מהחלטתו. מכיוון שהוא אלוף אמיתי, הוא יכול להיות עקשני מאוד, מאוד.
בעשר ועשרים צלצל הטלפון. היה זה אבו פייסל, שיצא לטוניס ביום הקודם כחלוץ לפנינו. היושב-ראש הגיע, והוא מחכה לנו.